הסיפור בקצרה:
יש סידורים שמופיע בהם פיוט במוצאי שבת עם סיפור כזה: איש חסיד היה, שכל ימיו למד תורה ביום ובלילה. בשלב מסוים, נגמר הכסף מביתו ולא היה לילדיו מה לאכול. אשתו דחקה בו שייצא לשוק לחפש פרנסה ובסוף הוא נעתר לה ויצא אל השוק. בהגיעו לשם, הביט אנה ואנה ולא ידע מה לעשות. לא היה לו מקצוע וגם לא פרוטה בכיס לפתוח עסק. פתאום התגלה אליו אליהו הנביא ואמר "קח אותי לשוק העבדים הסמוך ותמכור אותי לעבד, ובכסף שתקבל – תתעשר ותוכל להמשיך ללמוד".
עשה כך היהודי והצליח למכור את אליהו הנביא תמורת סכום נכבד של שמונה מאות אלף זהובים. לקח את הכסף וחזר לביתו מאושר. המשך המעשה היה כי האדם שקנה את אליהו לעבד, היה שליח של המלך כדי למצוא עובדים שיבנו ארמון למלך. אליהו הגיע למקום העבודה ובנה תוך לילה את כל הארמון, ולמחרת שוחרר לדרכו...
הפיוט:
אִישׁ חָסִיד הָיָה. בְּלִי מָזון וּמִחְיָה:
בְּבֵיתו עוסֵק מִלֵּבושׁ. וְאֵין בֶּגֶד לִלְבּושׁ:
גּונֵן בַּחֲשׁוּבָה אִשָּׁה. וְגַם בְּבָנִים חֲמִשָּׁה:
דִבְּרָה לו הָאִשָּׁה. יותֵר אֵין לְהִתְיָאֲשָׁה:
הֲמִבְּלִי לֶחֶם לֶאֱכול. בְּעֵרום וּבְחוסֶר כּל:
וְתורָה מָצָאתָ כִּי יָגַעְתָּ. מַה נּאכַל מֵעַתָּה:
זָהִיר כְּבַר נָשׁוּק. הֲלא תֵצֵא לַשּׁוּק:
חַנּוּן וְרַחוּם בִּמְרומָיו. אוּלַי יִגְמְלֵנוּ בְּרַחֲמָיו:
טוב לְקוָיו מַחֲסֶה. רְצון יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה:
יָעַצְתְּ בְּדַעַת וּבְחָכְמָה. עֲצָתֵךְ בְּלִי לְהַסְכִּימָה:
כְּצֵאתִי לְבשֶׁת וְלִכְלִמָּה. מִבְּלִי כְסוּת וְשַׂלְמָה:
לְאֵין בְּיָדִי לְפורְטָה. אֲפִילוּ שָׁוֶה פְרוּטָה:
מִהֲרָה וְשָׁאֲלָה מִשְּׁכֵנִים. מַלְבּוּשִׁים נָאִים מְתֻקָּנִים:
נִלְבַּשׁ וְהִשְׁלִיךְ יְהָבו. עַל ה' אֲשֶׁר אֲהֵבו:
סָחוּ יְלָדָיו בְּפִלּוּלָם. אַל יָשׁוב דַּךְ נִכְלָם:
עָבַר בַּשּׁוּק בְּסִבְרָתו. וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לִקְרָאתו:
פָּץ לו הַמְבַשֵּׂר. בֶּאֱמֶת הַיּום תִּתְעַשֵּׁר:
צַוֵּנִי בְּכָל כְּבודֶךָ. כִּי הִנְנִי עַבְדֶּךָ:
קְרָא לְמִי בְדַעְתּו. קְנות עֶבֶד אֵין כְּמותו:
רָחַשׁ אֵיךְ יְשַׁנֶּה דִינו. עֶבֶד לִמְכּור אֶת אֲדונו:
שָׁת לו חָכְמָתו בְּקִרְבּו. וְהֶחֱזִיק בּו כְּמו רַבּו:
תַּגֵּר קְנָאו בַּאֲהָבִים. בִּשְׁמונֶה מֵאות אֶלֶף זְהוּבִים:
תְּבָעו מַה מְּלַאכְתֶּךָ. אִם בְּבִנְיַן חָכְמָתֶךָ:
תַּכְלִית טְרַקְלִין וּפַלְטְרִין. הֲרֵי אַתָּה בֶן חורִין:
יום רִאשׁון בְּמִפְעָלִים. פָּעַל עִם פּועֲלִים:
שִׁוַּע בַּחֲצִי הַלַּיְלָה. עֲנֵנִי נורָא עֲלִילָה:
יָזַמְתִּי וְנִמְכַּרְתִּי לְהַעֲבִידִי. לִכְבודְךָ וְלא לִכְבודִי:
בּורֵא עולָם בְּקִנְיָן. הַשְׁלֵם זֶה הַבִּנְיָן:
רַחֲמֶיךָ יִכְמְרוּ בַּחֲנִינָתִי. כִּי לְטובָה כַּוָּנָתִי:
מַלְאֲכֵי רַחֲמִים מִמְּעונָתו. אָז הֵחֵלּוּ לִבְנותו:
רַבּוּ בְּנֵי הַמְּלוּכָה. וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה:
דָּץ הַסּוחֵר בִּרְאותו. כִּי נִגְמְרָה מְלַאכְתּו:
כְּלוּלַת מִגְדָּלִים נָאִים. לְפִי עִנְיַן הַבַּנָּאִים:
יִזָּכֵר לְךָ עַתָּה. אֶתְמול אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:
חָפְשֵׁנִי בְּוַדַּאי וּבְבֵרוּר. כְּנַמְתָּ לְעִנְיַן שִׁחֲרוּר:
זֶה קִיְּמו בֶּאֱמֶת. וּפָרַח לו אִישׁ הָאֱמֶת: