השוואה לאש שאינה חסרה כלום נמצא בס' עצי זית (זילברברג) ח"ב עמ' ה'.
אומרים חז"ל שכשאמר הקב"ה למשה "זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ כָּל־הָעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֤ים גֵּרָה֙ הַשֶּׁ֔קֶל מַחֲצִ֣ית הַשֶּׁ֔קֶל תְּרוּמָ֖ה לַֽה'" - "היה משה רבינו תמה על הדבר, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא זה יתנו, . . כמין מטבע של אש הוציא הקדוש ברוך הוא מתחת כיסא כבודו והראה אותה למשה ואמר לו 'כזה יתנו'".
ונשאלת השאלה: במה נתקשה משה והיה תַּמֵהַ, עד שנצרך הקב"ה להראות לו מטבע של אש?! ולאידך גיסא, כיוון שהתקשה, כיצד נפתרה קושייתו כשראה את אותה מטבע של אש?!
ויש מפרשים: משה רבינו היה עומד ותמה כיצד יצליח לגרום לבני ישראל לוותר על ממונם האישי ולהוציא ממנו מחצית השקל לתרומה, והלא אדם בהול על ממונו וקשה עליו להוציא ממנו אפילו פרוטה!
על זה ענה לו הקב"ה ב'מטבע של אש' - לאמור: רמז יש כאן, שכשם שהאש אינה חסרה כלום כשנוטלים ממנה להדליק אש אחרת - כך הנותן מממונו לצדקה - אין נחסר מכיסו מאומה...
וכך אומרים הדרשנים, כי המילה 'ונתנו', נקראת משני הכיוונים. להורות שכל נתינה מחזירה את עצמה לנותן.