דף מקורות עבור הדרשה / שיעור "השועל והזאב" של הרב אלי וולף.
- השיעור מתאים במיוחד לפרשת שקלים, פרשת כי תישא, בשאר ימות השנה, אפשר לקצר או להשמיט את הקשר למחצית השקל.
- השיעור מתאים גם לפרשת אחרי-קדושים - בפרשת קדושים מוזכר הפסוק מאזני צדק אבני צדק, המוזכרים במשל. וכן הנושא של השעיר לעזאל מופיע בפרשת אחרי. אפשר גם לספר על עבודת הכהן ביום כיפור, אופן שליחת השעיר לעזאזל, ולציין שמצוה זו נדירה היא ביותר, ואז להמשיך עם הבא לקמן.
המשל
סנהדרין לט, א
אמר רבי יוחנן: שלש מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר, ואנו אין לנו אלא שלש: אבות יאכלו בסר ושני בנים תקהינה [יחזקאל פרק יח, ב - אבות יאכלו בסר ושני הבנים תקהינה], מאזני צדק אבני צדק [ויקרא פרק יט, לו - מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם], צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו [משלי יא, ח].
רש"י שם
אבות יאכלו בוסר - משל הוא שרימה השועל את הזאב ליכנס לחצר היהודים בערב שבת, ולתקן עמהם צרכי סעודה ויאכל עמהם בשבת, וכשבא ליכנס - חברו עליו במקלות.
בא להרוג את השועל, אמר: לא הלקוך אלא בשביל אביך שפעם אחת התחיל לסייען בסעודה ואכל את כל נתח טוב.
אמר לו: ובשביל אבא אני לוקה? אמר לו: הן, האבות יאכלו בוסר וגו'.
אבל בא עמי ואראך מקום לאכול ולשבוע, בא לו על הבאר ועל שפתו מוטל עץ והחבל מושכב עליו, ובשני ראשי החבל שני דליים קשורים, נכנס השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה ודלי התחתון עלה.
אמר לו הזאב: למה אתה נכנס לשם?
אמר לו: יש כאן בשר וגבינה לאכול ולשבוע, והראה לו דמות הלבנה במים כדמות עגול, כמין גבינה עגולה.
אמר לו: אני היאך ארד?
אמר לו: הכנס אתה בדלי העליון, נכנס והכביד וירד, ודלי שהשועל עליו - עלה.
אמר ליה: היאך אני עולה?
אמר לו: צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו, לא כך כתיב מאזני צדק וגו'?
בוסר - ענבים קודם בישולם, ומקהין את השינים.
[זה נראה כמשל אחד בלבד, ואכן רבינו חננאל גריס "לא באת לידינו אלא אחת". וראה במהרש"א.]
דף מקורות למתחילים
מהרש"א
- פרט נוסף במשל: לכאורה לפי פירוש רש"י אין כאן רק ב' משלים [מ"אבל בא עמי" מתחיל המשל הב'], ועוד מאי אבני צדק במשל הזה? ושמעתי שיש ליישב בזה דמייתי קרא אבני צדק, דלכאורה לא שייך הכא בענינו, והוא משל שלישי. לפי שהשועל היה ירא לירד למטה בדלי להכניס עצמו בספק נפשות דשמא לא ירד הזאב בדלי השני, וע"כ הניח אבן בדלי השני שהיה משקלו יותר ממנו וגם לקח עמו באותו דלי שירד הוא אבן אחר כזה. ונמצא שהיה הוא ואותו אבן שעמו משקלו יותר מאבן שהיה בדלי השני, ועל ידו ירד. ושוב אם לא היה ירד הזאב בדלי שני היה הוא משליך אותו אבן שעמו מתוך הדלי, והיה הוא עולה ע"י אותו אבן שבדלי שני שמשקלו יותר ממנו, והיינו דקאמר אבני צדק.
- הזאב והשועל: הרשע בכל מקום נקרא זאב כמו שכתוב זאב ערב [ע"פ ירמיהו פרק ה, ו - וברד"ק שם שיוצא בערב לטרוף הנמצא יחידי], ועל שם שהוא טורף וגוזל למלא תאותו. והחכם בכל מקום המשילו אותו לשועל על שם שהוא החכם ביותר בחיות. חברו עליו במקלות: שכר הצדיקים אינו בעוה"ז רק בעוה"ב, ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, והרשע מקבל שכרו משלם בעוה"ז שדומה לערב שבת, וכשבא הזאב שהוא הרשע לטרוח בקצת בערב שבת אין דעתו רק למלא תאותו בערב שבת כמו אביו הרשע. ולכך דוחין אותו במקלות מלטרוח. בא להרוג את השועל: שונא רשע לצדיק. לא הלקוך אלא בשביל אביך שפעם אחת התחיל לסייען בסעודה ואכל את כל נתח טוב: בא לפייסו, מה שדוחים אותך הוא בגלל שאביך נהנה כל כך מעולם הזה (ע"פ מהרש"א). האבות יאכלו בוסר: אביך אכל בוסר - שנהנה תענוגי עולם הזה שאינם שלימים, וגם אתה ראוי לכך (ע"פ מהרש"א). בא עמי ואראך מקום לאכול: דהיינו ליהנות ולקבל את כל שכרך בעולם הזה (ע"פ מהרש"א). יש כאן בשר וגבינה: הראה לו דמות בשר ע"י צורת אבן. הראה לו דמות הלבנה במים כדמות עגול: הם הדורונות והמתנות שנותנין לרשעים בעולם הזה בתוך הבאר בדמות הלבנה שעולם הזה בתענוגיו דומה ללילה, ואינה רק שכר מדומה בעלמא. הכנס אתה בדלי העליון: הראה לו לירד על ידי המאזנים, כי הזכיות והחובות נשקלים במאזנים בחדש תשרי שעל כן נקרא מזלו מאזנים.
המקורות דלקמן הם מתורה אור הוספות לפ' תשא, ואור התורה שמות ח"ו עמ' א'תתצט ואילך
רימה השועל את הזאב
- הזאב הוא משל לקליפות ורשעים, וזהו שרימה השועל את הזאב ליכנס לחצר היהודים בערב שבת כו' שהקליפה עולה גם כן בערב שבת (תו"א)
- השועל הוא פיקח שבחיות בחי' אני חכמה שכנתי ערמה (אוה"ת)
הזאב נכנס לחצר היהודים בערב שבת
- וסוד הדבר הוא, קליפת נוגה שהיא הקליפה היותר קרובה אל הקדושה, והנה הקליפה רואה, כי הלא מן השפע של שבת לקחו כל ימי החול בששת ימי המעשה. ועתה שהוא ערב שבת, היא יודעת שתחזור הקדושה להתעלות, כדי להזדווג למעלה, לחזור ולהשפיע למטה בעולמות פעם אחרת. ואז היא עולה גם כן כדי לשאול פרנסתה, כי כמו שכבר גמרו כל ימי החול לקחת חלקם, הנה היא באה אחריהם לקחת גם היא חלקה כהם, ולזה הטעם היא עולה בכל ערב שבת. (פרי עץ חיים שער השבת פרק ג', ע"פ הזהר ויקהל דף רג ע"ב - הובא באור התורה עמ' א'תתצח)
חברו עליו במקלות
- כדי שלא ימנעו ויבטל הקליפה את הכללות ותוספת קדושה עליונה, אז נמשך מגבורה עליונה מה' גבורות, כח אחד הנקרא "שלהובא דאשא", ומוריד אותו הכוכבא ומדורא דאשא לתתא עד התהום (פע"ח שם). וזהו מה שכתוב במשל דרבי מאיר "חברו עליו במקלות" (תו"א)
נכנס השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה
- כתיב "לעשות" את השבת, ומי שטרח בערב שבת כו' [יאכל בשבת]. והיינו שמתחלה צריך לירד לברר בירורים כל ששת ימי המעשה. (תו"א)
דמות הלבנה במים
- דמות הלבנה שבמים היינו בחינת שם ב"ן שנפל למטה בשבירת הכלים בבחינת מים תחתונים, וצריך לברר הבירורים ולהעלותם בבחינת מ"ן באר מים חיים כו'. והעלאה זו הוא על ידי ירידת שם מ"ה לברר ב"ן כו'. (תו"א)
נכנס השועל בדלי העליון ... ודלי התחתון עלה
- וזהו המשל משני דליים, שעל ידי שירד השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה — הוא משל לירידת שם מ"ה למטה לברר — על ידי זה עולה הדלי התחתון למעלה, היינו העלאת הניצוצים דב"ן שנתבררו ועולים למעלה. (תו"א)
- כמשל שני כפות מאזנים, שלפי ערך ירידת הכף האחת, כך הוא ערך עליית הכף השני. (אוה"ת)
- דלפי ערך ירידת הכף האחת כך עליית כף השנייה, מאחר שירידת הכף הראשונה זה הוא ענין המ"ד המעורר ומברר המ"ן שזהו כף השנייה אם כן ודאי לפי ערך המברר כו'. (תו"א קיב, טור ג וראה בסוף המאמר)
הכנס אתה בדלי העליון
- בכדי שהקליפות לא יקטרגו צריך לפייס אותם ולתת להם השפעה כשלהי. לדוגמא, בהקרבנות (שהוא ענין הבירורים) קיבלו את העשן. כמו כן קיבלו את השעיר לעזאזל. וכן אחרי שאוכלים סעודה נותנים להם מים אחרונים. אבל הבירור הטוב מן הרע הוא כפלי כפליים לאין קץ וערך על מעט היניקה שניתן להם. (ע"פ תו"א)
נכנס והכביד וירד ודלי שהשועל עליו - עלה
- והנה על ידי הירידה נעשה גם עליה ועילוי, וכמו במשל דשועל וזאב, דעל ידי שירד השועל לברר את הזאב, נעשה אח”כ גם עילוי בהשועל. ואדרבה, מכיון שהירידה היא ירידה גדולה ביותר, שהשועל יורד לברר את הזאב, תכלית הקליפה, לכן העלי' שע”י ירידה זו הרי היא עלי' גדולה ביותר. (ד"ה זה יתנו תשמ"ח)
- לא רק שפועלים עליה בניצוצות שזה מרומז בעליית הדלי כאשר השועל ירד, אלא שישנו עליה גם בקדושה, והשועל עצמו עולה למעלה. (ע"פ מאמר הנ"ל)
- וזהו גם ענין מחצית השקל, שהמחצית האחד פועל במחצית השני, היינו ולא רק שהמחצית דקדושה - שועל - פועל בירור במחצית התחתון - זאב, אלא עוד זאת, שהירידה בבירור זה של המחצית התחתון - זאב - פועל עילוי נעלה שלא בערך במחצית העליון - שועל. (ד"ה זה יתנו תשמ"ח - בלתי מוגה)
אמר ליה היאך אני עולה ... לא כך כתיב מאזני צדק
- ישנם ב' מאזניים, "מאזני צדק" (קדושים יט, לו) ו"מאזני מרמה" (משלי יא, א). בקדושה הם מאזני צדק, והירידה היא לצורך עליה. אך בקליפה המאזניים הם "מאזני מרמה", ירידת הזאב פעל עליה בשועל - נגד רצונו, ואילו הוא עצמו שוב לא עלה (ע"פ אוה"ת).
- אחרי שהקליפה לקח את חלקו הרי הוא נופל לגמרי, וכמו עלוקה שמוצצת את דם האדם ומיד מתה. (ע"פ אוה"ת).
דף מקורות למתקדמים
מהרש"א חידושי אגדות שם
אבות יאכלו וגו' מאזני צדק אבני צדק כו'.
לכאורה לפי פירש"י אין כאן רק ב' משלים? ועוד מאי אבני צדק במשל הזה?
ושמעתי שיש ליישב בזה דמייתי קרא אבני צדק, דלכאורה לא שייך הכא בענינו, והוא משל שלישי. לפי שהשועל היה ירא לירד למטה בדלי להכניס עצמו בספק נפשות דשמא לא ירד הזאב בדלי השני, וע"כ הניח אבן בדלי השני שהיה משקלו יותר ממנו וגם לקח עמו באותו דלי שירד הוא אבן אחר כזה. ונמצא שהיה הוא ואותו אבן שעמו משקלו יותר מאבן שהיה בדלי השני, ועל ידו ירד. ושוב אם לא היה ירד הזאב בדלי שני היה הוא משליך אותו אבן שעמו מתוך הדלי, והיה הוא עולה ע"י אותו אבן שבדלי שני שמשקלו יותר ממנו, והיינו דקאמר אבני צדק.
והשתא ניחא כמו שהראה לו דמות גבינה בצורת לבנה ה"נ הראה לו דמות בשר ע"י צורת אבן.
•••
ונראה דהמשלים האלה כפירש"י דברי הבאי הם לכאורה, אבל הנמשל בהם הוא עיקר. והוא שהרשע בכ"מ נקרא זאב כמ"ש זאב ערב, ועל שם שהוא טורף וגוזל למלא תאותו. והחכם בכל מקום המשילו אותו לשועל על שם שהוא החכם ביותר בחיות.
וע"פ מ"ש ששכר הצדיקים אינו בעוה"ז רק בעוה"ב, ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, והרשע מקבל שכרו משלם בעוה"ז שדומה לערב שבת, וכשבא הזאב שהוא הרשע לטרוח בקצת בערב שבת אין דעתו רק למלא תאותו בערב שבת כמו אביו הרשע. ולכך דוחין אותו במקלות מלטרוח ולקבל כל שכרו בעוה"ב שהוא שכר אמיתי כיון שקבל שכרו המדומה בעה"ז.
בא להרוג ואמר על שם הכתוב צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו וגו', ע"פ מ"ש בפרק אין דורשין [חגיגה דף טו עמוד א - כל אחד ואחד יש לו שני חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם] זכה צדיק נוטל חלקו וחלק הרשע בג"ע, לא זכה [נתחייב רשע], נוטל חלקו וחלק הצדיק בגיהנם, שנאמר [גבי צדיקים] לכן בארצם משנה יירשו [ישעיהו פרק סא, ז - תחת בשתכם משנה וכלמה ירנו חלקם לכן בארצם משנה יירשו שמחת עולם תהיה להם] וגבי רשעים משנה שברון [ירמיהו פרק יז, יח - יבשו רדפי ואל אבשה אני, יחתו המה ואל אחתה אני, הביא עליהם יום רעה ומשנה שברון שברם].
וז"ש צופה רשע לצדיק להמיתו ולטול חלק הצדיק בעה"ז, אבל ה' לא יעזבנו בידו בעה"ז, כדי שיקיים מצות התורה ויקבל שכר טוב, וחלק הרשע בג"ע לעה"ב,
ולא ירשיענו בהשפטו ביום הדין לעה"ב, לא ירשיע את הצדיק בגיהנם, כי הרשע נוטל חלקו של צדיק בגיהנם. ואמר לצדיק קוה אל ה' בעה"ז ושמור דרכו וירוממך בעה"ב לרשת ארץ החיים גם חלק הרשע כמ"ש בארצם משנה יירשו ובהכרת רשעים אז מחלקם תראה ויעבור היינו בעה"ז עולם העובר וכו' שמר תם וגו' בעה"ז ותזכה שתהיה באחריתך בעה"ב שלום מן הרשעים אבל אחרית רשעים בעה"ב נכרתה מחלקםותשועת צדיקים וגו' בעה"ז בדורונות שלא יהרגוהו [נותנים דרונות לרשע בעולם הזה כדי שלא יהרוג את הצדיק].
וא"ל השועל לא הלקוך כו' - בא לפייסו בשביל אביך שנהנה כ"כ מעה"ז שגם אתה [שאחוז מעשיו בידיך - מפרשים] ראוי לכך במעשה אבותיך הרשעים ליהנות מעה"ז [ולכן לא נותנים לך לטרוח], וע"ד שאמר הכתוב אבות יאכלו בוסר שנהנה תענוגי עה"ב שאינן שלמים אבל בא עמי ואראך מקום לאכול כו' דהיינו ליהנות ולקבל שכרך משלם בעה"ז.
והראה לו בשר וגבינה והם הדורונות והמתנות שנותנין לרשעים בעה"ז בתוך הבאר בדמות הלבנה שעוה"ז בתענוגיו דומה ללילה ואינה רק שכר מדומה בעלמא.
והראה לו לירד על ידי המאזנים, כי הזכיות והחובות נשקלים במאזנים בחדש תשרי שעל כן נקרא מזלו מאזנים, והשועל שהוא דמיון הצדיק מקבל עונשו בעה"ז, והיינו שיורד למטה בדלי עם האבן שהוא רמז על היצר הרע שהלך קצת אחריו בעה"ז דאין אדם צדיק וגו', ואבן הוא היצה"ר כמ"ש והסירותי לב האבן, והוא משליך את האבן שהוא היצה"ר מתוך דליו דהיינו שהוא כובש יצה"ר בעה"ז, וע"י זה דליו הולך למעלה בעה"ב. ודלי השני שבו הזאב והרשע מכריעו ויורד למטה בגיהנם בעה"ב עם אבן שבתוך הדלי שהוא היצה"ר שלא השליך אותו בעולם הזה.
וא"ל צדיק מצרה וגו' דהיינו שנחלץ מצרה שבעה"ז ויבא רשע תחתיו לקבל חלק גיהנם שלו וק"ל:
רעיא מהימנא פרשת תשא דף קפז, ב
לפנינו הרע"מ שנזכר להלן בתורה אור, ומכאן הקשר בין מחצית השקל לבין מאזנים. / לביאור הדברים ראה ד"ה זה יתנו תש"כ. פקודא ליתן מחצית השקל בשקל הקדש, מאן מחצית השקל? איהו כגון חצי ההין ודא ו' ממוצע בין שני ההי"ן, אבנא למשקל בה דא י'.
תרגום: מאן מחצית השקל - מה ענין מחצית השקל לפי הסוד, כי ענין שקל הוא כמו משקל שיש לו ב' כפות משני צדדים, ומחצית השקל היינו חצי משקל. איהו כגון חצי ההין - הוא כמו חצי ההין, פירוש החצי מב' ההי"ן שבשם הוי"ה, כי ב' כפות המשקל הם כנגד ב' ההי"ן של השם הוי"ה [ואי אפשר לומר ה' כ"א שיהיה בו מילוי עוד ה', וא"כ כל ה' דשם הוי' הוא עשר -- סה"מ תרס"ח ד"ה זה יתנו]. ודא ו' ממוצע בין שני ההי"ן - ואות ו' של הוי"ה היא כעין לשון המשקל הנתונה בין ב' הכפות ומחברם. אבנא למשקל בה דא י' - האבן לשקול בה היא סוד אות י'.
תורה אור, הוספות לפרשת תשא
ענין מחצית השקל
ע"פ הרע"מ פ' תשא נת' בענין אחר שמחצית השקל האחד הוא המ"ד הנמשך לעורר המ"ן וגם לבררו בחכמה אתברירו ואח"כ מחצית השקל תרומה זהו המ"ן עצמו כי גם הוא נק' מחצית השקל בחי' ו"ד דמילוי יו"ד כמש"ש באריכות, ולפ"ז המשל כפשוטו דכף א' היורד מלמעלה למטה זהו המ"ד וכף א' העולה זהו העלאת המ"ן, וא"כ ודאי מוכרח דלפי ערך ירידת הכף הא' כך עליית כף הב' מאחר שירידת הכף הא' זהו ענין המ"ד המעורר ומברר המ"ן שזהו כף הב' א"כ ודאי לפ"ע המברר כו' [...]
וזהו כי תשא את ראש בנ"י שממשיך כתר דנוק' בחי' בכל מאדך כו' והיינו ע"י מחצית השקל חצי החסד הנמשך לנוק' כו' כנ"ל לפקודיהם כמו ויפקד מקום דוד שהוא לשון חסרון.
והענין שע"י אריה דאכיל קרבנין שנעשה הבירור בתכלי' ועי"ז יתפרד הרע וילך לו ונמצא (הוא) הרע נחסר מנפשות' שהיה נדבק שם תחלה וכמו הגו סיגים מכסף ועד"ז אומרים בשמ"ע סלח לנו כו'
וכן דרך כלל הוא כן בע"ש שהוא עליית המ' מק"נ ואז גם הנוגה רוצה לעלות ונמשך שלהבת מלמעלה לבטש בה ונפרד הרע דנוגה והטוב שבנוגה עולה למעלה והרע נדחה למטה וזהו מצות רחיצת פניו ידיו ורגליו בחמין בע"ש וכמ"ש בזהר ויקהל ובפע"ח האריך בזה
[פרי עץ חיים שער השבת פרק ג', ע"פ הזהר ויקהל דף רג: "וסוד הדבר הוא, קליפת נוגה שהיא הקליפה היותר קרובה אל הקדושה, והנה הקליפה רואה, כי הלא מן השפע של שבת, לקחו כל ימי החול בו' ימי המעשה, ועתה שהוא ערב שבת, היא יודעת שתחזור הקדושה להתעלות, כדי להזדווג למעלה, לחזור ולהשפיע למטה בעולמות פעם אחרת. ואז היא עולה גם כן כדי לשאול פרנסתה, כי כמו שכבר גמרו כל ימי החול לקחת חלקם, הנה היא באה אחריהם לקחת גם היא חלקה כהם, ולזה הטעם היא עולה בכל ערב שבת. ואז, כדי שלא ימנעו ויבטל הקליפה את הכללות ותוספת קדושה עליונה, אז נמשך מגבורה עליונה מה' גבורות, כח אחד הנקרא "שלהובא דאשא", ומוריד אותו הכוכבא ומדורא דאשא לתתא עד התהום."]
כפר נפש
ועד"ז ג"כ בענין מחצית השקל שהוא ג"כ המשכה מלמעלה להיות עליות הנ"ל ואזי נפרדו ג"כ החיצונים, וזהו ענין לפקודיהם ונתנו איש כפר נפשו פי' כפר הוא הפדיון שפודה נפשו משחת וכל פודה הענין הוא שנותן חליפין במקום נפשו שהוא הממון ונפשו ישאר לו כו' וכענין פדעהו מרדת שחת מצאתי כפר
וכמ"כ הנה בקרבנות שהם בירור הטוב מן הרע מכל מקום לפייס הסט"א ניתן להם מקום ליניקת החיצונים מהקרבן ג"כ היינו מעשן המערכה כו' להחיותם וליתן להם טרף ומזון כו' ומתפייסים בזה שניתן להם ברצון כו' ועי"ז לא יקטרגו על התגברות סטרא דקדושה והקרבן עולה לריח ניחוח כו' עד רום המעלות עי"ז הבירור הטוב מן הרע רק שניתן להם ג"כ מעט יניקה כו' אבל הבירור הטוב מן הרע הוא כפלי כפלים לאין קץ וערך על מעט היניקה שניתן להם וזהו כעין פדות שהרי פודה את הטוב ומעלהו משבה"כ
אלא שעכ"ז צריך ליתן דבר אחר שיכנס במקומו לפייס וה"ע יניקתם מעט מעשן המערכה רק שזהו מעט מזעיר וכלא חשיב לגבי הטוב שנתברר ונפדה מהרע כו' ועד"ז הוא ענין שעיר המשתלח דכתיב ונשא השעיר כו' וגם חטא האדם מתכפר עי"ז וזהו כשאומר זה חליפתי עי"ז זה כפרתי כו' ונשאר נפשו נקי לעלות אל ה' ואין זר אתו כו' וכן עד"ז בהעלאת מ"ן דנוק' יניקתם מן הפסולת השליא ודם נדות כו' ואז המובחר עולה ונעשה ממנו ולד כו' ועד"ז ממחצית השקל תרומה לה' עליות המ"ן למעלה כו'.
המשל והנמשל
והנה בכ"ז יובן ג"כ משלים דר' מאיר ע"פ צדיק מצרה נחלץ כמ"ש בגמ' דסנהדרין דל"ט ע"א ובפרש"י שם שרימה השועל את הזאב לכנס לחצר היהודים בע"ש כו' ויאכל עמהם בשבת כו' חברו עליו במקלות כו' אבל בא עמי כו' נכנס השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה ודלי התחתון עלה כו' והראה לו דמות הלבנה במים כו' נכנס הזאב בדלי העליון והכביד וירד ודלי שהשועל עליו עלה כו' עד לא כך כתיב מאזני צדק וגו'.
והענין כי ששת ימי המעשה הם הכל המשכות מבחי' ו"ק העליונים שיורדים למטה להחיות העולמות ואח"כ בע"ש מתחילין לעלות למעלה ובשבת הוא תכלית עליותם ואז לוקחים שם השפע והחיות למעלה ומהשפע זו שלקחו שם משפיעים אח"כ בכל ששת ימי המעשה יום ביומו וכמ"ש בפע"ח.
אך עליותם זו בשבת הוא ע"י הבירור שביררו כו' בששת ימי המעשה ושבה"כ שנפלו שם רפ"ח ניצוצין והוא מ"ש ששת ימים תעבוד כו' זה פונה לזיתו וזה פונה לכרמו כו' והמכוון ע"ד עבודה להעלות הניצוצות על ידי שמתפלל בכח האכילה ונותן צדקה כו' וכל מה שנברר בחול עולה אח"כ בשבת כי בשבת בורר אסור כו' שבשבת אין בחי' ירידות כמו בחול שיורדים הו"ק לברר בירורים רק שבת הוא עליות העולמות למעלה שמה שנברר בחול עולה למעלה מעלה כו'.
שירה וניגון בשבת
ולכן איתא דבקושי התירו לדבר ד"ת בשבת כי היא בחי' שתיקה שלמעלה מבחי' דיבור שהשתיקה הוא בחי' בטול במציאות וכמ"ש ויכלו השמים לשון כלות הנפש. ולכן המצוה לשורר בשבת כמ"ש האריז"ל שהוא בחי' כלות הנפש. וגם בבהמ"ק היה בשבת השיר כפול (נ' דר"ל שהי' שיר במוסף ג"כ) וזהו שארז"ל יוצאין בשיר ונמשכין בשיר פי' יוצאין בכלות נפשם עד מדרגה שיכולין לילך בעצמם ונמשכים בשיר הוא למעלה ממדרגתם שלא היו יכולין לילך בעצמם היה יורד המשכה מלמעלה לימשך אותם למעלה וזהו למעלה מבחי' תורה כי התורה הוא ח"ע בחי' צירופי אותיות ששרשם מהחכמה כו' והניגון הוא בחי' הביטול בלי צרופי אותיות כ"א רק המשכה שנמשך להדבר בבחי' ביטול ותשוקה כו' אך אעפ"כ התירו לדבר ד"ת מפני שגם השיר והביטול א"א להתקיים בלי כל וזהו ענין נקודה בהיכלי' ההיכל הוא התורה שנק' היכלא עילאה דקוב"ה ובה דוקא מתקיים הנקודה שהיא בחי' הביטול כו' ועמ"ש בענין נקודה בהיכלי' ע"פ ראה אנכי נותן לפניכם כו'.
והנה הזאב הוא משל לקליפות ורשעים, וזהו שרימה השועל את הזאב ליכנס לחצר היהודים בע"ש כו' שהקליפה עולה ג"כ בע"ש כדי לשאול פרנסתה כמו שהקדושה עולה כו' שאחר שגמרו ו"ק דקדוש' לעלות שהם שרש ס"ר נשמות ששה משמותם כו' הנה היא באה אחריהם לקחת גם היא חלקה כהם
ולזה הטעם היא עולה בכל ע"ש כו' ואז נמשך מלמעל' שלהובא דאשא ומוריד את הרע למטה מטה כו' וזהו מ"ש במשל דר' מאיר חברו עליו במקלות אח"כ אמר לו השועל בא ואראך מקום אחר לאכול ולשתות כו' כי הנה כתי' לעשות את השבת ומי שטרח בע"ש כו' והיינו שמתחלה צריך לירד לברר בירורים כל ו' ימי המעשה.
וזהו ענין המשל מהבאר ועל שפתו מוטל עץ והחבל מושכב עליו ובשני ראשי החבל שני דליים קשורים נכנס השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה ודלי התחתון עלה כו':
דמות הלבנה במים כו' פי' דמות הלבנה שבמים היינו בחי' שם ב"ן שנפל למטה בשבה"כ בבחי' מים תחתונים וצריך לברר הבירורים ולהעלותם בבחי' מ"ן באר מים חיים כו' והעלאה זו הוא ע"י ירידת שם מ"ה לברר ב"ן כו'
וזהו המשל משני דליים שע"י שירד השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה הוא משל לירידת שם מ"ה למטה לברר עי"ז עולה הדלי התחתון למעלה היינו העלאת הניצוצים דב"ן שנתבררו ועולים למעלה וכמ"ש בענין מחצית השקל כו' שע"י ירידת הכף האחד כו'.
ויובן זה ע"ד שנתבאר בביאור הרע"מ דמחצית השקל כו'.
אור התורה
באוה"ת שמות ח"ו ריש עמוד א'תתקא מופיע כעין המשך למאמר הנ"ל בתו"א ומבאר שם את יתר פרטי המשל עיי"ש (קישור).
והנה ענין ירידת השועל הוא ע"ד אותו צריך ליתן גם כן מקום יניקה לחיצונים, ועי' בזהר ר"פ בא באריכות ובהרמ"ז שם מזה, וזהו שאמר השועל להזאב שיכנס הוא בדלי השני ויכביד מאזני צדק כו'. משא"כ הזאב הוא ע"ד מאזני מרמה כו', ולכן עי"ז שירד והכביד נפל לגמרי וכמ"ש תמותת רשע רעה כו' פודה ה' נפש עבדיו.[ועוד נתבאר שם דיש שני סוגי מאזניים, "מאזני צדק" (קדושים יט, לו) ו"מאזני מרמה" (משלי יא, א). בקדושה יש מאזני צדק, וכנ"ל, והירידה היא לצורך עליה. ולכן בסופו של דבר השועל עולה מהבאר, וכמו שאמר השועל לזאב, "לא כך כתיב מאזני צדק?". ואילו בקליפה, המאזניים הם "מאזני מרמה", ירידת הזאב פעל עליה בשועל - נגד רצונו, ואילו הוא עצמו שוב לא עלה. אחרי שהקליפה לקחת את חלקו, הרי הוא נופל לגמרי, וכמו עלוקה שמוצצת דם האדם ואח"כ מתה.]
מאמר ד"ה זה יתנו תשמ"ח - בלתי מוגה
והנה נקודת הביאור בזה בהדרושים, דזה שנק' בשם מחצית השקל דוקא הוא ללמדנו שישנה עוד מחצית. ושניהם יחד הם שקל הקודש, שקל שלם, כלומר, שע”י העבודה במחצית זו (נתינת מחצית השקל) פועלים גם במחצית השני', עד ששני החצאים יחד נעשים שקל הקודש. שקל שלם.
ובפרטי אופני הביאור (בהתוכן של ב' החצאים) מבואר בהדרושים כמה וכמה אופנים, מלמעלה מעלה עד אין קץ ולמעלה מזה, עד למטה מטה עד אין תכלית ולמטה מזה.
ובכללות יש בזה שני ביאורים.
ביאור א' (באופן שלמעלה מעלה עד אין קץ) ששני החצאים קאי על הקב”ה וישראל. ובתורת הרב המגיד עה"פ עשה לו שתי חצוצרות שתי חצאי צורות. שישראל והקב"ה הם שתי חצאי צורות כביכול, וענין נתינת מחצית השקל הוא מחצית התחתונה, עבודת ישראל באופן והעלאה מלמטה למעלה (בהמחצית שלהם), ועי"ז פועלים ההמשכה מלמעלה למטה והמחצית שלמעלה", עד שמתאחדים יחד להיות שקל שלם.
והביאור הב' (ועד באופן שלמטה מטה עד אין תכלית) הוא, דהמחצית שנותנים קאי על עשר כוחות ונפש האלקית (עשר גרה), וענין הנתינה הוא העבודה עם העשר כחות הנפש האלקית, וע"י עבודה זו נעשה בירור ועלי' בעשר כחות נפש הבהמית (מחצית השני'), עד שהנה"א והנה"ב נעשים יחד שקל שלם.
וכמובא משל לזה מכף מאזניים שכששוקלים דבר אחד על כף מאזניים, ושמים מחציתו בצד אחד ומחציתו בצד השני. הרי ע"י ירידת מחצית שבצד אחד עולה המחצית שבצד השני. ועד שמובא בהדרושים משל לזה בקצה הכי תחתון, ממשלי ר"מ, שרימה שועל את הזאב וכו' ובא לו על הבאר ועל שפתו מוטל עץ וחבל מושכב עליו ובשני ראשי החבל שני דליים קשורים נכנס השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה ודלי התחתון עלה אמר לו הזאב בו' איך אני ארד, א”ל הכנס אתה בדלי העליון נכנס והכביד וירד ודלי שהשועל עליו עלה כו'.
ומבואר בזה, דהזאב הוא משל לקליפות, והשועל הוא משל לקדושה, ומה שרימה השועל את הזאב היינו הבירור של הקליפה ע"י הקדושה. היינו דירידת השועל למטה ענינה הוא להעלות את הניצוצין, דלכן כשירד השועל למטה עלה הדלי התחתון למעלה, ואח"כ פעל השועל בירור גם בקליפת הזאב, תכלית הירידה. והכח לזה מובן ע”פ המבואר בחסידות בכ"מ שכל הגבוה יותר יורד למטה ביותר [ובכ"מ הלשון כפולה, כל הגבוה גבוה ביותר יורד למטה מטה ביותר, ויל”ע בטעם וביאור שינוי זה]. ויש לומר, שהעלי' של הזאב רומזת גם להעילוי דלע"ל שאז יהי' וגר זאב עם כבש.
והנה ע"י הירידה נעשה גם עלי' ועילוי, וכמו במשל דשועל וזאב, דע"י שירד השועל לברר את הזאב, נעשה אח”כ גם עילוי בהשועל. ואדרבה, מכיון שהירידה היא ירידה גדולה ביותר, שהשועל יורד לברר את הזאב, תכלית הקליפה, לכן העלי' שע”י ירידה זו הרי היא עלי' גדולה ביותר. וזהו גם ענין מחצית השקל, שהמחצית האחד פועל במחצית השני, היינו ולא רק שהמחצית דקדושה (שועל) פועל בירור במחצית התחתון (זאב), אלא עוד זאת, שהירידה בבירור זה של המחצית התחתון (זאב) פועל עילוי נעלה שלא בערך במחצית העליון (שועל).
הוספות
- בספר מאזני צדק עמ' 144 הציע שהמשל השלישי הוא המשל שהובא בתשובות הגאונים - משל השועל והאריה - האבות אכלו בוסר, עיי"ש.