דרשת הלכה: פרשת שקלים ומתן מחצית השקל

• כמה כסף נותנים למחצית השקל (חצי שקל, חצי דולר, מחצית אחת, שלוש מחציות, עשרים ואחד שקלים, סכום אחר)?

• האם נשים נותנות מחצית השקל?

• ומה עם ילדים?

• ומי ששכח לתת בתענית אסתר, האם יכול לתת בפורים עצמו?

 

מקור וטעם המנהג:

בשבת מברכים חודש אדר (או בשבת ראש חודש), קוראים את "פרשת שקלים" מתוך פרשת "כי תישא". קריאת הפרשה נועדה להזכיר את הצורך לתרום מחצית השקל בימים אלו.

בזמן בית המקדש בירושלים, היו "משמיעים באחד באדר על השקלים" וקוראים לכל ישראל לתרום מחצית השקל עבור הקרבת קרבנות הציבור בבית המקדש. במשך השנה היו מקריבים קרבנות ציבור רבים, כמו קרבנות התמיד בכל יום, מוספי השבת והמועדים ועוד והם היו נקנים מכספי תרומת מחצית השקל.

הסדר היה, כי עד ראש חודש ניסן היו קונים בכספי התרומה הישנה והחל מראש חודש ניסן, מתחילים לקנות מכספי התרומה החדשים[1]. ביום ט"ו באדר היו הגבאים מקבלים את הכסף, וביום כה באדר היו מתחילים לכוף את מי שלא נתן, על ידי לקיחת משכון.

טעם נוסף לקריאת פרשת שקלים ומחצית השקל, דווקא לפני פורים: הגמרא (מגילה יג,ב) אומרת "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו והיינו דתנן באחר באדר משמיעין על השקלים". הוי אומר שמתן מחצית השקל לפני פורים, נועד למנוע את הקטרוג של המן בפורים. תוספות (טז,א) מסביר כי ה"עשרת אלפים ככר כסף" שהמן שקל לגנזי המלך בעד השמדת היהודים, הם בדיוק ערך של שש מאות אלף מחציות שקלים. כך שהמן רצה לקטרג על מחצית השקל שלנו, ולכן אנו מקדימים אותו ונותנים מחצית השקל לפני פורים.

לזכר מצוות הנתינה בזמן בית המקדש, נהוג לתת גם היום מחצית השקל לפני פורים.

מנהג זה מוזכר להלכה ברמ"א[2] ואינו מוזכר ברמב"ם, טור ובשולחן ערוך, אבל הכף החיים כותב[3] שגם מנהג הספרדים לתת מחצית השקל. וכך נתפשט המנהג בכל העדות, מלבד עדת התימנים.

מי נותן:

נחלקו המפרשים מי חייב במחצית השקל של בית המקדש: יש הסוברים (החינוך והברטנורא) שחיוב הנתינה הוא על כל הגברים מעל גיל עשרים, וכפי שכתוב בפרשת כי תישא שצריך לתת מחצית השקל "מבן עשרים שנה ומעלה". וגם במחצית השקל בימינו החיוב הוא על כל הגברים מעל גיל עשרים, וכך פוסק הרמ"א.

אבל יש הסוברים (הרמב"ם[4] והרמב"ן[5]) שתרומת מחצית השקל בבית המקדש היא חובה על כל אחד מעל גיל מצוות. וטעם הדבר הוא כי גיל עשרים שנאמר בפרשת כי תשא, נאמר רק על תרומת מחצית השקל למשכן שלא הייתה לכפרה, ואילו במחצית השקל לדורות, היו חייבים כל אחד מגיל 13 כי מחצית השקל נאמר בה כפרה "לכפר על נפשותיכם" וכל אחד מגיל 13 שחייב במצוות - צריך כפרה.

ולאור זאת, גם בימינו צריך לתת זכר למחצית השקל כל אחד מעל גיל מצוות. המשנה ברורה הביא את שתי הדעות ולא הכריע, ובספר יחווה דעת[6] להרב עובדיה פסק שראוי להחמיר לתת כל אחד מעל גיל מצוות.

עד כאן החיוב, אך כתב המשנה ברורה[7] שנהגו לתת גם עבור בניו הקטנים (כי גם במחצית השקל לבית המקדש היו שנתנו עבור הבנים הקטנים). ויתירה מכך, אם אשתו מעוברת, נותן גם עבור הוולד[8]. ונראה מדבריו שנותנים רק עבור בנים קטנים (וכן עבור העובר שמא הוא זכר), אבל אין נותנים עבור בנות.

אבל המנהג הרווח אצל האשכנזים[9] הוא שנותנים גם עבור נשים ובנות, וכך סובר גם הכף החיים לתת גם עבור האישה והבנות, ומנמק זאת כי כתוב "לכפר על נפשותיכם" וכולם צריכים כפרה. וכך הוא גם מנהג הספרדים להשתדל באם אפשר לתת עבור האישה והילדים הקטנים (ראה קיצור שולחן ערוך ילקוט יוסף סימן תרצב ס"ו ובחזון עובדיה פורים עמוד קה).

מנהג חב"ד הוא לתת עבור בני הבית, כולל אשתו ובנותיו הקטנות[10]. בנות גדולות ראוי לכאורה שיתנו בעצמן (ראו בהערה[11]). ועוד כותב הרבי שראוי לחנך את הקטנים שיתנו שלוש מחציות השקל מכספם, ובאופן שההורים עוזרים להם שיוכלו לתת זאת מתוך הרחבה[12].

כמה נותנים:

יש בכך כמה מנהגים: מנהג הספרדים הרווח בפועל, כפי שמביא הכף החיים, לנהוג היום כפי שנהגו בבית המקדש ולתת שווי של חצי השקל המקראי. וכתב בחזון עובדיה (פורים עמוד קב) שהמטבע הזה שווה ערך לחתיכת כסף השוקלת 9 גרם כסף טהור ולכן הספרדים נותנים סכום זה לתרומת מחצית השקל. בשנה שעברה היה זה בערך 20 שקל, ויש להתעדכן בשער המדויק ביום תענית-אסתר[13] (לשיטת הגר"ח נאה מחצית השקל היא 9.6 גרם).   

מנהג האשכנזים כפי שכותב הרמ"א, ללכת לפי המטבע המקומי, ומחצית השקל פירושו מטבע של חצי מהמטבע המקומי, כמו חצי יורו, חצי דולר וחצי שקל.

הרמ"א מוסיף שמאחר ובפרשת מחצית השקל כתוב שלוש פעמים המילים תרומה (פסוקים יג, יד, טו), לכן יש לתת שלושה מחציות. פירוש נוסף הוא שבפסוקים יג, טו, כתוב שלוש פעמים המילים מחצית השקל, וכנגד זה נותנים שלוש מחציות. הרבי נותן טעם נוסף, ששלוש המחציות הם לכפרה כנגד שלושת ימי התענית שצמו בימי אסתר.

לפי זה, בארץ ישראל אפשר לתת שלושה חצאי שקלים בעבור כל אחד ואחד.

עד כאן החיוב. המשנה ברורה מוסיף, שבימיו היו מטבעות פשוטות של גרוש וחצי גרוש והיו מטבעות חשובות של רובל וחצי רובל, ולמחצית השקל ראוי לתת חצי רובל שזה מטבע חשוב ולא חצי גרוש. לפי זה יש נוהגים היום לתת שלושה חצאי דולר ולא שלושה חצאי שקל, כי סוברים שהשקל הוא לא מטבע חשוב וראוי לתת מטבע חשוב.

מאחר ואין לכל אחד מטבע של חצי דולר, ישנם גבאי צדקה המחזיקים מטבעות אלו, והאנשים משלמים להם שווי שלושת חצאי הדולר (דולר וחצי בשער יציג) ועל ידי כך קונים מהם את המטבעות הללו ואותם נותנים לתוך הקופה[14].

הלכה למעשה: הנותנים בעד בני משפחתם הקטנים, די לתת שלושה חצאי שקלים כפי המטבע המקומי ואילו עבור עצמו רצוי לתת ערך דולר וחצי, ואם יוכל לתת שווי מחצית השקל המקראי – תבוא עליו הברכה[15].

כך הוא גם מנהג הספרדים (חזון עובדיה וילקוט יוסף שהובאו לעיל), שאם יכול יתן עבור כל אחד מבני ביתו ערך מחצית השקל המקראי, ואם אין ידו משגת – יתן עבור בני משפחתו הקטנים חצי שקל בלבד (כי למנהג הספרדים אין את החשבון של הרמ"א של שלושה חצאים).

מתי נותנים:

הרמ"א כותב שזמן נתינת מחצית השקל הוא ביום תענית אסתר[[:קובץ:///C:/Users/user/Downloads/מחצית השקל.docx# ftn16|^[16]]] לפני תפילת מנחה[[:קובץ:///C:/Users/user/Downloads/מחצית השקל.docx# ftn17|^[17]]]. וכך המנהג בפועל גם הספרדים וגם האשכנזים לתת בתענית אסתר קודם מנחה, כי נתינת מחצית השקל היא לכפרה ולכן רצוי לתת בתענית שגם היא מכפרת ולחבר כפרה עם כפרה.

בשנה זו שחל פורים במוצאי שבת ומקדימים את התענית ליום חמישי - נותנים מחצית השקל ביום חמישי בתענית.

בערים המוקפות חומה שעושים פורים ביום טו אדר, נהגו לתת מחצית השקל ביום התענית מהסיבה דלעיל לחבר כפרת מחצית השקל עם כפרת התענית. אבל יש שנהגו לתת במנחה של יד אדר לפני תחילת פורים של מוקפים (כדי לסמוך את מחצית השקל ולהקדימה לקריאת המגילה שבה מסופר על שקליו של המן).

כתבו הפוסקים, שמי שלא נתן 'מחצית השקל' בתענית-אסתר, יכול להשלים זאת ביום הפורים (ויתן ביום הפורים קודם קריאת המגילה) כשיטת המגן אברהם, הסובר שלכתחילה הנתינה צריכה להיות ביום הפורים[18].

הוספה:

• באתר מכון כתר https://www.keter.org.il (בפינה הימנית למטה), ניתן לראות את השער העדכני נכון להיום (מתעדכן מידי יום). המחיר לא כולל מע"מ - לענין מע"מ ראה להלן הערה 13. ----[1] נאמר בתורה בפרשת פנחס בפסוקי עולת ראש חודש "זאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה" ומכאן דרשו בגמרא (ראש השנה ז ע"א) "אמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה", היינו שקרבן המוסף של ראש חודש צריך להיות מהתרומה החדשה. ואיזה חודש הוא החודש שבו מתחילים להביא מהתרומה החדשה? דרשו בגמרא בגזירה שווה שהכוונה לראש חודש ניסן.

 

[2] סימן תרצד ס"א. המקור הראשון למנהג זה נמצא לכאורה במסכת סופרים (פרק כא, הלכה ד) "באחד באדר משמיעין על השקלים. ולמה באחד באדר? שהיה צפוי וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהיה המן הרשע עתיד לשקול ככרותיו על ישראל, לפיכך הקדים ואמר למשה שיהיו שקלי ישראל קודמין לשקלי המן" ומוסיף שם ואומר "ואסור לומר עליהם לשם כופר אלא לשם נדבה", היינו שאין לומר על המחצית השקל שהיא לשם כופר כי אז חל על זה קדושת המקדש והם יהיו אסורים בהנאה, אלא צריך לומר שהם לשם נדבה. ומכך נראה לכאורה שאין הכוונה לתרומה בזמן בית המקדש כיון שהיא באמת הלכה לבית המקדש, אלא הכוונה היא לתרומת מחצית השקל הנהוגה בימינו שהיא רק לזכר מחצית השקל. גם בתשובות הגאונים יש דיון בעניין האם לתת מחצית השקל מחשש שמא יאמרו שהמטבעות הם לבית המקדש והם יהיו הקדש.

אבל המהר"ם מרוטנבורג והגהות מרדכי הביאו את המנהג להלכה והם מקור דברי הרמ"א.

[3]תרצד סקי"ט.

[4] בפירוש המשניות למסכת שקלים.

[5] בתחילת פרשת כי תשא

[6] חלק א סימן פו

[7] תרצד סק"ה

[8] מקור המנהג לתת עבור העובר הוא בדרכי משה ולמדו זאת מהפסוק "כל העובר על הפקודים" 'עובר' מלשון עובר-וולד.

[9] ראה בפסקי תשובות תרצד הערה 31.

[10] ספר המנהגים עמוד 74, שלחן מנחם או"ח ג/שטו: "מפורסם המנהג ליתן גם עבור בני ביתו".

[11]בספהמ"נ כתוב שנותנים עבור "אשתו ובניו ובנותיו הקטנים" ולא הוזכר בנותיו הגדולות, ומכך יש ללמוד שעליהם לתת בעצמן ואינם יוצאים בנתינת האבא עבורם. כי הנתינה היא כפרה 'לכפר על נפשותיכם' וראוי שיכפרו על עצמן, משא"כ האישה שהבעל מפריש ומכפר עבורה 'ואשתו כגופו'.

[12] שיחות קודש תשנב ח"ב עמוד 788 (ומכאן פשוט שכך צריכות לעשות גם הבנות הגדולות לתת מחצית השקל עבור עצמן). ונראה שאב הרגיל לתת בכל שנה מחצית השקל עבור בני ביתו וצריך להמשיך בכך, יכול לתת לילדים את הכסף שרצה לתת בעצמו עבורם וכך יוצא ידי שניהם.

[13] ישנו דיון מעניין בפוסקי זמנינו האם לתרום שווי 9.6 גרם כסף בלי מע"מ או לתת כפי שעולה בפועל לקנות כמות כסף ואז צריך להוסיף מע"מ. כך סבר הראשל"צ הגר"מ אליהו. לפועל רבים נוטים לומר שצריך לתרום את השווי של מחצית השקל המקראית ללא תוספת מע"מ, וכך גם סבר הרב עובדיה שאם הכסף יקר, אפשר להקל בלי מע"מ.

[14] ראה בביאור הלכה סימן תרצד ד"ה ויש ליתן. ויש להוסיף שלוקחים את המטבעות של חצי דולר כי יש בהם כסף אמיתי ולא סתם מתכת, וכך כתב כף החיים תרצד סק"כ שאם אפשרי שיתן מטבע של חצי שיש בו כסף ממש, וכאשר קונים את חצאי הדולר מהגבאי, הרי נותנים גם מטבע חשוב ששם חצי עליו, וגם מטבע שיש בו כסף אמיתי. וסוגיה זו ארוכה ואכמ"ל.

[15] חשוב לציין שמי שנתן בשנים קודמות סכום גבוה יותר כגון שלושה חצאי דולר עבור בני ביתו הקטנים – אינו יכול לשנות לסכום נמוך משום נדר.

[16] סה"מ פורים.

[17] רמ"א סימן תרצד ס"א.

[18] מג"א תחילת סימן תרצד. וכ"ה בלוח כולל חב"ד