לקו"ש חי"א משפטים א' | יש עניינים בשיחה ובביאור שלא הובאו בדרשה, ועל כן מומלץ לעיין בשיחה טרם הדרשה!
פתיחה:
נא לפתוח את החומשים בפרק כא, פסוק ו. אבקש ממך, ר' זונדל, לקרוא את הפסוק בקול רם:
**וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.**
מדובר כמובן באמצע פרשת 'עבד עברי'. עבד עברי זה יהודי שגנב כסף, ואין לו מאיפה לשלם את הגניבה. במקום להכניס אותו לכלא הוא נשלח לשיקום אצל יהודי בעל נכסים ש'רוכש' אותו לשש שנים, ובכסף שנכנס הוא משלם את הגניבה. לחילופין עבד עברי יכול להיות אדם שלא ישלם חובות, ומיוזמתו החופשית מחליט למכור את עצמו לעבדות. וגם הוא על פי הדין עובד שש שנים ובשביעית יוצא לחופשי חינם.
במידה והוא נמכר על גניבה, יכול הבעלים לתת לו אשה שפחה כנענית שיוליד ממנה עבדים. כאשר הוא משתחרר הוא נפרד מהאשה הזו והילדים שלה ואין ביניהם עוד קרבת משפחה. אם העבד אומר "אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חופשי" – הוא עובר תהליך של רציעת האוזן, והוא הופך ל"עבד נרצע" עד שנת היובל שאז הוא חייב להשתחרר.
אנחנו נתעכב על ה'דיבור' השני ברש"י, "ורצע אדוניו את אוזנו במרצע" – קרא בבקשה ר' איסר:
***ורצע אדניו את אזנו במרצע** – הימנית.*
*או אינו אלא של שמאל? תלמוד לומר 'אזן' 'אזן' לגזרה שוה. נאמר כאן 'ורצע אדוניו את אזנו' ונאמר במצורע (ויקרא יד) 'תנוך אזנו הימנית' מה להלן הימנית אף כאן הימנית.*
*ומה ראה אזן להרצע מכל שאר אברים שבגוף? אמר ר' יוחנן בן זכאי: אזן זאת ששמעה על הר סיני 'לא תגנוב' והלך וגנב, תרצע. ואם מוכר עצמו: אזן ששמעה על הר סיני 'כי לי בני ישראל עבדים' והלך וקנה אדון לעצמו תרצע.*
בואו נדבר על החלק הראשון של רש"י, עד דברי רבי שמעון.
מה רש"י אומר?
[לשמוע את הקהל]
אחרי הקביעה שמדובר באוזן ימין הוא שואל "אולי נחשוב שזה אוזן שמאל", ועונה עם "גזירה שוה", יש לימוד שחז"ל מסרו לנו שהמילה 'אוזן' מתקשרת עם המילה 'אוזן' בדיני מצורע ששם מפורש שזה אוזן ימין, ומשם גם כאן.
אח"כ רש"י שואל: מדוע דוקא אוזן? ומשיב: שהאוזן היא זו ששמעה 'לא תגנוב' או 'כי לי בני ישראל עבדים' ובכל זאת האדם הלך וגנב או מכר את עצמו, ולכן הסימן יהיה באוזן.
לפני שנתחיל לדבר על רש"י, אני חייב שאלה: רש"י פתח בשאלה "אולי זה אוזן שמאל" – האם מישהו כאן היה קורא את הפסוק היה חושב מיד שמדובר על אוזן שמאל? מדוע רש"י חושב שיותר קל לחשוב שמדובר על אוזן שמאל מעל אוזן ימין?
קחו כלל ברש"י: כמו שלמדנו כבר כמה פעמים לכל רש"י יש קושי בפסוק שהוא בא לענות עליו. והנה הכלל של היום – הקושי שרש"י בא לענות עליו הוא לא השאלה שרש"י פותח בה. שאלה שמובנת מאליה רש"י לא צריך לכתוב אותה. השאלה שהוא מביא, זה כדי לענות על שאלה אחרת, שכן מציקה לנו, ואותה רש"י לא כותב בפירוש – והשאלה של רש"י היא כבר התחלת התשובה.
ומכאן אני חוזר לשאלה הקבועה שלנו: מה הפריע לרש"י בפסוק, שעל כן הוא מסביר את ההסבר שלו?
[לשמוע את הקהל].
ביאור:
ובכן, כדי שנוכל לענות ולבאר את הרש"י הזה, אני חייב סקר קצר: האם לדעתכם רציעת האוזן היא עונש קל או עונש חמור?
[לשמוע את הקהל, שמן הסתם יאמר שזהו עונש חמור מאוד]
טוב מאוד חברים. על פניו רציעת האוזן היא עונש נורא ואיום, אדם מקבל מום בגופו, דבר שכמעט ולא קיים ביהדות. כל מקום שהוא זז רואים כולם שהוא גנב, עבד נרצע. אכן, עונש נורא ואיום.
אבל רש"י לא הבין כך. רש"י הבין שאדם מסכן כל כך, שבסך הכל לא רוצה להיפרד מהאדון שלו, גם כי כנראה אין לו כל כך לאן ללכת – מקבל עונש קל. ורציעת האוזן היא דבר די מקובל. תחשבו על כל מי שיש לו עגיל באוזן. זה לא עונש כואב, וגם לא הכי משפיל, כי אוזן רצועה היא דבר שרואים מזמן לזמן.
ולכן רש"י מניח שכל אחד מבין שהאוזן היא אוזן שמאל, הפחות חשובה והפחות בולטת. לכן כשהוא פותח ואומר "ורצע אדוניו את אוזנו במרצע", הוא חייב לחדש לנו שזה באוזן ימין.
ברור לרש"י שכאן כל אדם שוחר צדק יזדעק: למה אוזן ימין, לא עדיף אוזן שמאל, למעט בחומרת העונש?
ועל זה רש"י עונה, שיש מסורת מהר סיני, הרמוזה בגזירה שווה בפסוקים שמדובר דוקא באוזן ימין.
טוב, אז כעת השאלה שלנו היא לא על הבנת הפסוק, אלא על הבנת המצוה: מה פתאום לרצוע לאדם כל כך מסכן את האוזן?
אז מה עונה רבי יוחנן בן זכאי: אוזן ששמעה וכו'?
מה התשובה: אולי ניתן על כל עבירה רציעת אוזן, כי הרי האוזן שמעה במעמד הר סיני עוד כמה מצוות. ובכלל, למה נזכרתם עכשיו, כעת הוא כבר החזיר את הגניבה! אם היו קובעים שלכל גנב רוצעים את האוזן - זה אולי לא נשמע הכי הומני ויהודי, אבל איכשהו אפשר להבין את זה. אבל עכשיו, אחרי שש שנים?
שימו לב להסבר היפהפה של רבי יוחנן בן זכאי, כפי שהרבי מבין אותו (ובכך עונה על עוד המון שאלות שיכולים לצוץ בקריאת רש"י):
כאשר אדם כשל וגנב, זה דבר עצוב מאוד – ולא מגיע על זה רציעת אוזן. אנחנו מכניסים אותו לשיקום ודואגים שיחזיר את הגניבה. הוא הדין והוא הענין באדם שמכר את עצמו בשל חובות קשים. אנחנו לא בעד אף עונש, בוודאי לא עונש גופני מכוער כל כך. נכשלת? התורה שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום תמצא את הדרך לעזור לך.
- איפה מתחילה הבעיה?
הבעיה האמיתית מתחילה ב"אהבתי את אדוני... לא אצא חופשי". אנחנו חשבנו שאתה מתבייש בגניבה שלך, חשבנו שאתה מתבייש בכך שהגעת למצב שהיית צריך למכור את עצמך. חשבנו שאתה יהודי גאה שלא מוכן לחיות במצב של עבדות. שאתה מחפש מתי יעברו כבר שש שנים ותוכל לחזור למעמד מכובד ומשוקם של בעל בעמיו. והנה, עברו שש שנים, ובמקום לשמוח על היציאה מהחושך לאור אתה מוכן להשפיל את עצמך כל כך ולהישאר בסטטוס של עבד עד היובל? איפה הבושה? איפה הכבוד העצמי? – זה מה שמפריע לנו, ועל כך מגיעה רציעת האוזן.
אתה ששמעת בהר סיני, אתה ששייך לממלכת כהנים וגוי קדוש, אתה שהציפיות של הקב"ה ממך הם מעל ומעבר – אתה עובר על 'לא תגנוב' ועל 'לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים', אתה לא מתבייש להנציח את הגניבה שלך, את העבדות שלך? – לכן תירצע האוזן שלך, שתזכיר לך ולכל הסביבה, שלהיות עבד זה לא כבוד כזה גדול, ויהודי צריך לשאוף להיות 'בן חורין'. שהגניבה שלך מלכתחילה לא נבעה מתוך חוסר כלכלי חמור, אלא מחוסר אכפתיות – ועל דבר כזה רוצעים אוזן.
ומה המסר לחיים שלנו?
כולנו קמים ביום ראשון ויוצאים לעבודה. עובדים לא שש שנים – ששה ימים. עובדים קשה, מתמסרים לעבודה, כדי להביא קצת כסף הביתה. אבל דבר אחד אסור לעשות: להתמכר לעבודה. צריכים לזכור שהעבודה היא צורך ולא ערך. הערך זה המשפחה, שיעור התורה, והישיבה שלנו כעת יחד.
איך אדם יודע שהוא מתחיל להתמכר, ברגע שהוא רוצה להכניס גם את השבת בעסקי העבודה שלו, לא חס ושלום לעבוד בשבת, מי מדבר על זה חלילה, אלא לדבר בשבת על העסקים, אפילו לחשוב בשבת על העסקים – זו בעיה חמורה. הוא צריך לזכור "אוזן ששמעה בהר סיני, כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים"!
נהפוך את זה לעוד יותר פרקטי: המכשיר הסלולרי נועד לשרת אותנו, לא אנחנו אותו. אם בארוחת ערב עם אשתך והילדים, באמצע שיעור תורה אתה לא מסוגל לעזוב אותו, אם אתה טוען "אהבתי את אדוני – לא אצא חופשי", אתה בבעיה, לא רק בשבת, אלא גם כל השבוע!
ולאוזניים שמקשיבות כאן, נכניס שוב ושוב את התובנה כפי שניסח אותה רבי יהודה הלוי בשירו המקסים:
עבדי זמן, עבדי עבדים הם
עבד ה' – לעולם הוא חופשי
על כן, בבחור איש אלוקיו
חלקי ה' אמרה נפשי.