הכומר של העיירה חש שחיקה מהעבודה המתישה של שמיעת ווידויים מאנשים והחליט לצאת לחופשה קצרה. הוא חיפש ממלא מקום לאותו יום ראשון שהוא לא יהיה במקום, ועלה בדעתו לבקש מהרב. 'ככה בטוח שאף אחד לא יתאהב במחליף ויבקש שהוא ימלא את מקום הכומר באופן קבוע'.
הרב התיישב בתא הוידויים ונכנס הגנב של העיירה. 'שוב נכשלתי בגניבה, אנא כפר עבורי'. הרב התעניין כמה דורש הכומר בעד כפרה כזו, והגנב השיב: "מאה דולר". – "וכמה פעמים בשנה יוצא לך לבקר כאן על חטא כזה"? - "בערך עשר פעמים". – "מה דעתך, הציע הרב, שנעשה הפעם דבר שונה: אמכור לך כרטיסיה של עשרה ניקובים עבור כפרת עשר הגניבות הבאות ואתה תשלם לי רק 500 דולר. הרעיון מצא חן בעיני הגנב והוא שלף את הארנק לשלם. אחריו נכנס השיכור שהיה מרביץ לאשתו, ויתר החוטאים של האזור, ולכולם מכר הרב כרטיסיות עבור סדרת החטאים הבאים בתור.
בשבוע הבא חזר הכומר לתא הווידויים, אך המקום היה יבש לגמרי. אף אחד לא עמד בתור. הוא יצא החוצה ושאל את הגנב, מה קרה שהוא לא נכנס השבוע? הגנב סיפר על הפטנט של הרב, שמקדים רפואה למכה. הכומר הזועם רץ לבית הרב ותבע לדעת איך הוא חשב על הרעיון הגאוני הזה? "פשוט מאוד, אתה חושב רק על היום, אבל אני יודע היטב מה יהיה מחר בבוקר"...