משל יפה מעולמם של בעלי המוסר: מלך יצא למלחמה מול מדינה שכנה ולא הצליח לבקוע אליה. במר ייאושו הוא הכריז כי מי שייתן רעיון איך לפרוץ את הגבול, הוא ייתן לו להיכנס לשעה אחת לחדר האוצרות המלכותי ולקחת משם כל אשר יחפוץ. גנרל זקן נענה לקריאה, התגייס לצבא המלך והצליח להוביל את החיילים לתוך עיר הבירה של המדינה השכנה.
אחרי שהסתיימה המלחמה, תפש המלך את ראשו והבין כי עליו למלא את ההבטחה. הגיע הזמן להכניס את הגנרל אל חדר האוצרות ולקחת משם כל מה שירצה, אך כיצד יוכל להרשות זאת? הגנרל עשוי לבחור באוצרות המלוכה העתיקים או ביהלומים יקרים ששווים מילוני דולרים? עשה המלך דבר כזה: הוא בירר מה התאוות של אותו גנרל, ונענה כי יש לו חולשה לאוכל ולמוסיקה. בכניסה לחדר האוצרות הכין המלך בר עשיר עם עשרות סוגי מנות, בחדר הבא העמיד תזמורת פילהרמונית מהממת וכאשר נכנס השר לחדר וראה את האוכל, יצא ליבו אליו. הוא אמר לעצמו כי יאכל במהירות ואחר כך יישאר לו זמן לגשת לאוצרות. אחר כך הגיע לחדר בו עמדה התזמורת ונשמתו נעתקה אל הקולות. שוב אמר לעצמו כי יעמוד קצת ויישאר מספיק זמן בשביל לטפל באוצר. אך כמובן, עד שהוא שם לב אל השעון, תם הזמן...
ככה עובד היצר הרע: השיטה שלו היא לזרוק הסחות דעת. הפרעות קטנות המסיחות את דעתנו מהמשימה העיקרית. פה הוא זורק צורך של פרנסה ושם צורך של תאווה, ובינתיים השנה חולפת. לכן השיטה הטובה ביותר להתמודד מולו, היא להיכנס לעיר מקלט. כלומר, להתמקד לחודש אחד. להקדיש שעה ביום ללימוד התורה בחודש אלול, בלי לתת לצורכי השגרה לבלבל את דעתנו.