האדמו"ר רבי ישראל הגר מוויז'ניץ, דיבר פעם בפרשת וישב על הניסיון של יוסף הצדיק ואשת פוטיפר, ועל כך שנראתה לו דמות דיוקנו של אביו שהצילה אותו. האדמו"ר סיפר כי הוא נוכח פעם באמיתיותו של הרעיון הזה.
פעם הוא שבת בביתו של 'חסיד פולין' עשיר בלוס אנג'לס ואותו חסיד היה מקורב לחב"ד. האדמו"ר סיפר לחסיד כי בכוונתו לנסוע לפגישת יחידות אצל הרבי, ואותו חסיד אמר לו כי "מהרבי מלובאוויטש צריך להיזהר, הוא יודע מה מעשיך האישיים גם במרחק של אלפי קילומטרים". אחרי שהאדמו"ר לחץ עליו, הוא הסביר מה כוונתו.
הוא סיפר כי פעם הוא שהה תקופה ארוכה בבית רפואה, והייתה שם אחות גויה שהתמסרה אליו. הוא לא יודע איך זה קרה, אבל נוצר ביניהם קשר הדוק והם סיכמו כי ביום האחרון של האשפוז, הוא יברח איתה מבית הרפואה. ביום שישי האחרון שלו שם, כמה ימים לפני תום האשפוז, קראו לו לטלפון בעמדת הקבלה של האחיות. על הקו היה מזכירו של הרבי, הרב חודקוב, והוא אמר כי הרבי ביקש ממנו לאתר את בית החולים שבו הוא מאושפז ולצוות אותו לקום מיד מהמיטה, לעזוב את בית החולים ולחזור הביתה עוד לפני כניסת השבת. ניסיתי להתווכח ולומר כי עלי להיות מאושפז עד יום שלישי, ובכלל הדרך לביתי ארוכה, ואם אצא עכשיו, אגיע דקות ספורות לפני כניסת השבת, אך הרב חודקוב הרים את קולו ואמר: אל תתחכם, תעזוב עכשיו את בית הרפואה ותשוב לביתך. "היה לי קשה לעשות זאת, אך הפחד והחרדה מכך שהרבי רואה מה קורה איתי במרחק של אלפי מיילים, הרימו אותי מהמיטה ודקות לפני כניסת השבת הייתי בביתי".
(רבות מופתי 16, ארי סמית)