"מה טעם פתח בבראשית?"
נשיאי החסידות חיבבו מאד סיפורי צדיקים ומעשיות על חסידים ואנשי מעשה. חיבה גדולה זו באה לידי ביטוי בסיפור הבא: פעם שלח הרבי ה"צמח צדק" את הרב הגאון, החסיד הנודע הרב יצחק אייזיק אפשטיין מהומיל[1] אל רבי ישראל מרוז'ין, בקשר לעניין כללי כלשהו.
החסיד ר' אייזיק התעניין מאד באורחות ובהנהגות חסידי רוז'ין בכלל, ובהנהגותיו של רבי ישראל בפרט. בעת שהייתו בחצר הרבי מרוז'ין התבונן היטב בהנהגותיו של הרבי הקדוש מרוז'ין וניסה להבין את טעמיהן.
הסדר אצל רבי ישראל מרוז'ין היה, שכאשר באו יהודים לקבל ממנו ברכת "שלום", וכן בשעה שקיבל אנשים וקרא את פתקי הבקשות שהגישו, היה עומד לצידו אחד מזקני החסידים ומשמש כעין מתורגמן בינו ובין הקהל. מתורגמן זה היה מכונה בפי החסידים בשם "מקורב".
עמד ר' אייזיק והתבונן בסדר קבלת הקהל, ושני אורחים משכו מיד את תשומת ליבו. שניהם הגיעו עם חיבוריהם וחפצו לקבל את הסכמת הצדיק. הראשון, רב מפורסם, הביא עימו גיליונות של חידושי תורה, והשני, חסיד מובהק, הביא לקט של סיפורי צדיקים.
ה"מקורב" לקח את ספריהם של שני המחברים, ועל פי הוראת הרבי החל להקריא קטעים מתוכם. תחילה קרא כמה חידושי תורה מתוך חיבורו של הרב, ואחר כך קרא סיפורים מתוך ספרו של החסיד המלקט.
רבי ישראל ישב זמן מה בדביקות. אחר כך התחיל לדבר בהתלהבות על מעלתם של סיפורי הצדיקים ועל הרושם הגדול שהם פועלים בהיכלות הצדיקים בגן עדן. לאחר מכן דיבר הרבי על חידושי התורה שהובאו בספרו של הרב, והתפלפל בהם בעמקות מופלאה.
כשסיים, ציווה הרבי ל"מקורב" לכתוב את הסכמתו על שני הספרים – תחילה על ספר הסיפורים, ואחר כך על ספר חידושי התורה.
החסיד החב"די, ר' אייזיק, התבונן בתשומת לב בכל פרטי המאורע. הוא נדהם מחידושי התורה, מהיקף הפלפול ומעומק סגנונו התורני של רבי ישראל. ברם, במוחו ניקרה שאלה: מה ראה הצדיק מרוז'ין להקדים את ספר סיפורי המעשיות לספר חידושי התורה? ומדוע חזר הדבר על עצמו הן בהתייחסותו בדבריו, והן בכתיבת ההסכמות?!
ויהי הדבר לפלא בעיניו.
רבי ישראל הרגיש במחשבותיו של ר' אייזיק.
כעבור יומיים הוזמן הרב החב"די לסעודת ראש חודש על שולחנו של הרבי מרוז'ין. בתוך הסעודה אמר רבי ישראל דברי תורה וחסידות. לפני שפנו לברך ברכת המזון פתח ואמר: "הגאון הליטאי (כך כינה את ר' אייזיק) התפלא על כך שדיברנו תחילה אודות סיפורי הצדיקים ורק אחר כך על חידושי התורה, וכן על כך שבתחילה ניתנה הסכמה על לקט סיפורי הצדיקים ורק לאחר מכן על החיבור התורני.
"אכן, קושייתו היא קושיה חזקה! קושיה גדולה ועתיקה. רש"י הקדוש, שהיה גאון עולם בנגלה ובנסתר, מקשה אותה כבר בפסוק הראשון של חומש בראשית – "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם", ומה טעם פתח ב"בראשית"?!". ומשיב רש"י: "משום כח מעשיו הגיד". התורה פתחה בבראשית, בסיפורים, בגלל הנשמה שבמעשי הבריאה המתחדשת בכל עת ובכל רגע, כוח מעשיו של הקב"ה, בורא העולם ומנהיגו.
"הסבא, המגיד הגדול והקדוש ממזריטש, קיבל דרך מהבעל שם טוב הקדוש, כיצד לראות בכל דבר ודבר את הנשמה שבו".
"מבין אתה?", פנה הצדיק אל החסיד ר' אייזיק. "אנו נוהגים באותו סדר שבו נתן לנו ה' יתברך את התורה הקדושה. תחילה נתן לנו את ספר בראשית, סיפורי צדיקים, ורק לאחר מכן את ספר שמות, ספר הציוויים, "החודש הזה לכם".
"שני מחברי הספרים שבאו לכאן הם חסידים בעלי צורה, ושני החיבורים הם חידושים נפלאים. חידושי תורה מספרים על הלמדנות והסברות הגדולות שחידש המחבר בתורה הקדושה, וסיפורי הצדיקים מספרים על החידושים הגדולים שחידש הקדוש ברוך הוא, וממשיך לחדש בכל רגע בעולמו. לפיכך הקדמנו את ההסכמה על ספר סיפורי הצדיקים לפני ההסכמה על ספר חידושי התורה".
אגרות קודש - אדמו"ר הריי"צ, חלק ו, עמ' עה ----[1] חסיד מופלג, משכיל נודע ועובד ה', בעל דרגה גבוהה. מגדולי החסידים בתקופת אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי והרבי ה"צמח צדק". ידוע בכינוי "ר' איזייק הומילער", על שם מקום שבתו.