ראשית העבודה
שבת פרשת בראשית.
ספר התורה הוצא מארון הקודש, ואדמו"ר הזקן ניגש, כמנהגו, לקרוא את הפרשה.
"בראשית ברא אלקים", קרא הרבי, ולפתע שקע בדבקות נפלאה.
החסידים ציפו בדממה להמשך הקריאה, אך הוא בושש לבוא. הרבי עמד ללא ניע, ולפתע נשמט ראשו הקדוש על ספר התורה הפתוח. דאגה לפתה את הלבבות, אך איש לא העז להתקרב.
אחרי דקות ארוכות התעורר הרבי, הזדקף, היטיב את טליתו על כתפיו, והמשיך בקריאה כאילו מאום לא אירע...
•
רבי פנחס רייזעס[1] היה עד למאורע המופלא, ולימים סיפר עליו לרבי ה"צמח צדק", נכדו של אדמו"ר הזקן.
כאשר שמע ה"צמח צדק" את הסיפור, אמר: "בוודאי חשב הסבא באותם רגעים על פירושו של הבעל שם טוב לפסוק זה".
והמשיך לספר: "כשהייתי צעיר לימים, היה סבא נוהג ללמדני סודות תורה ששמע ממוריו ורבותיו - הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש, עד שנהייתי ראוי לקבל את הדברים בעצמי.
"אחת מהתורות שזכיתי לשמוע מפי סבי הייתה פירוש הפסוק "בראשית", שאותו קיבל מאת הבעל שם טוב: "בראשית" – תחילת וראשית עבודת ה' היא, "ברא אלקים" – לברוא, לגלות את שם "אלקים" בעולם. והיכן יש לגלות אותו? "את השמים ואת הארץ" - הן בשמים והן בארץ, הן בעליונים והן בתחתונים...".
ספר השיחות, תש"ה, עמ' 64 ----[1] מגדולי החסידים בתקופת אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי, שחיבבו אותו מאד. עשיר ובעל צדקה מופלג, משכיל נודע. שימש גם כ"חוזר" של אדמו"ר הזקן, מי שאחראי על חזרת ושינון דברי התורה שאמר הרבי.