שותפות בבריאה
לאחר שהתמנה המגיד ממזריטש למנהיג עדת החסידים, הגיע אחד מחבריו לבקרו. אותו חבר הכיר במעלותיו של המגיד, ולכן, לאחר שהתבונן בנעשה בחצר הצדיק, התמלא פליאה. המונים מכל קצות הארץ נוהרים אל הצדיק כדי לבקש עצה וברכה. זה מבקש ברכה לרפואה, וחברו מבקש ברכה לפרנסה, נשים קשות יום נכנסות אל הרבי כדי לפרוק את אשר על ליבן, ועגונות בודדות באות להתחנן שיפציר ויבקש רחמים בעדן. קבלת הקהל גוזלת זמן יקר, ולא מאפשרת למגיד לעסוק בתורה באין מפריע.
'כיצד מרשה המגיד שיטרידוהו ללא הרף?', נדהם הרע, ואף תמה לפני חברו: "כלום זהו תפקידך, לעסוק בעניינים כה נחותים? הלא גאון עולם הינך, וראוי אתה לעסוק בתורת ה' ולהפיץ את אור החסידות!".
חייך הרב המגיד, והשיב: "הנהגה זו למדתי מבורא העולם בכבודו ובעצמו! בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולמות העליונים, מלאכים ושרפים, את היכל הנשמות ואת גן העדן, היו כל הברואים עסוקים בהתעלות רוחנית, יושבים ונהנים מזיו השכינה. לפתע, ראו הנשמות והמלאכים שהבורא משפיל את עצמו ומתעסק בבריאת עולם גשמי וחומרי, שפל וירוד. מיד קמו וטענו לפניו: מה לך מתעסק בעולם השפל והמגושם? וכי לא די לך בעולמות העליונים?!
"כך גם אני", סיים המגיד את דבריו. "אני מעודד ומקיים את הנשמות שירדו למטה ומצויות בצרה, ובכך נעשה אני שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. כך אמרו חכמים: "כל המקיים נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא"...".
רשימות דברים, חלק ד, עמ' קטז