נרות של קרח
לא פעם היה מדבר הרבי ה"צמח צדק" על תפקידם המיוחד של החסידים – להפיץ אור!
פעם, בעת התוועדות עם חסידיו, אמר הרבי לחסידים: "הבעל שם טוב אהב הרבה אור. אצל הבעל שם טוב דלקו והאירו אפילו נרות של קרח! ואילו אצל החסידים כיום – אפילו אלו הנחשבים לבעלי ידיעה והשכלה – חשוך אצלם וקר".
באותה הזדמנות סיפר את הסיפור הבא, על הבעל שם טוב ונרות הקרח: פעם ישבו תלמידי הבעל שם טוב בבית המדרש והמתינו לבואו של רבם. ביודעם עד כמה מחבב הצדיק אור, הצטערו על כך שהצליחו להשיג נר אחד בלבד, נר קטן ועלוב, שאורו הדל רק מדגיש את האפלולית השוררת בבית המדרש.
כשנכנס הבעל שם טוב, הוכיח מיד את תלמידיו, ורמז שהחדר חשוך מדי: "אצל יהודים צריך להיות אור! עבודתי היא להאיר לישראל!".
"הצלחנו להשיג רק נר אחד", התנצלו התלמידים בעצב.
שמע זאת הבעל שם טוב, וציווה על תלמידיו לגרד גלידי קרח מהגג. התלמידים התפלאו על ההוראה התמוהה, אך ביצעו אותה ללא שאלות. כשהביאו את גושי הקרח לרבם, ציווה להדליק בהם אש. עשו התלמידים כפי שנצטוו, ובאורח נס דלקו נרות הקרח והאירו את בית המדרש באור יקרות...
ספר השיחות (לה"ק), ת"ש, עמ' קעו