"וירדו בדגת הים"
יהודי אחד עסק לפרנסתו במסחר בדגים. באחד הימים ירד מנכסיו. בעירו התגוררו כמה מחסידי הרבי ה"צמח צדק", והם יעצו לו לנסוע אל הרבי ולבקש את עצתו. הלה לא היה חסיד, ולא הלך שבי אחר הרעיון. "אין באמתחתי כסף אפילו להוצאות הנסיעה אל הרבי", התחמק.
החסידים היו בטוחים כי נסיעתו אל הרבי תביא לו את הישועה, ולכן החליטו להתגייס לטובתו ולאסוף עבורו סכום כסף שיספיק להוצאות הנסיעה. כל אחד תרם כפי יכולתו, והצרור נמסר לסוחר האומלל.
נסע האיש לחצר הרבי ה"צמח צדק". כשנכנס אל הרבי וסיפר לו על היותו סוחר בדגים, ועל שבירת מטה לחמו בפתאומיות, והשפל הכלכלי שהוא מצוי בו, אמר לו הרבי: "סע לברלין, וה' יתברך יעזור לך".
'וכי מה תועיל לי הנסיעה לברלין?', הרהר האיש בליבו. 'הלא אפילו כסף להוצאות הדרך אין לי!...'. חזר האיש לעירו, מאוכזב. הנסיעה לברלין נראתה לו בלתי אפשרית בעליל.
חסידי ה"צמח צדק" שמעו על הוראתו של הרבי, והחלו מפצירים בו שוב ושוב: "אם הרבי אמר לך לקום ולנסוע לברלין, בוודאי משם תבוא לך הישועה". כשראו שלמרות שכנועיהם הוא לא מתכוון לנסוע לברלין, החליטו שוב לאסוף עבורו סכום כסף נאה להוצאות הדרך ולהוצאות האכסניה, ושלחוהו לברלין.
החל מסתובב האיש בשווקים וברחובות ברלין. חלפו מספר ימים, והוא לא רואה שום פתח לישועה. יום אחד הסתובב העשיר לשעבר בשוק. הוא חלף על פני חנות גדולה למכירת דגים. הציץ לתוך החנות, ובטרם הספיק לפנות משם ולהמשיך הלאה בדרכו, פנה אליו המוכר, גוי מקומי, ושאל: "מה תבקש?". השיב הלה, ספק ברצינות ספק בהלצה: "אני רוצה לקנות מאה חביות דגים מסוג מסוים!".
החלו להתמקח על המחיר. הוא מציע לגוי סכום כסף קטן, והגוי חפץ בסכום גדול יותר. לבסוף התרצה המוכר, רשם בפנקסו את כתובתו של האיש ואת ההזמנה שעליה סיכמו, ואמר לסוחר שבעוד יומיים יחזור לחנותו, לשלם עבור הסחורה ולקחת את חביות הדגים.
חזר האיש לאכסניה, וצחק בליבו על המעשה ההיתולי שעשה... הלא אין לו אפילו פרוטה אחת כדי לשלם עבור הסחורה שהזמין...
למחרת שמע כי הדגים מהסוג שהזמין התייקרו מאד. חלף יום נוסף, ושוב התייקרו הדגים. סוחרי הדגים בברלין גילו שבחנותו של אותו מוכר גרמני עומדות מאה חביות - ! - מלאות בדגים יקרים, ולחצו עליו בבקשה לקנות ממנו את הדגים. המוכר, שהיה אדם ישר, סיפר כי כל החביות נמכרו כבר למישהו, והוא אמור לבוא לקחתם.
הסוחרים היו מאד מעוניינים בסחורה, וביקשו לדעת את כתובתו של הקונה. נתן להם הגרמני את כתובת אכסנייתו של היהודי. כשפגשוהו, ביקשו ממנו למכור את הדגים, והציעו תמורתם סכום כפול מזה שהוא שילם עבורם. הוא הסכים להצעתם, והרוויח בעסקה סכום עצום. לאחר שקיבל לידיו את הכסף, הלך אל הגרמני ושילם לו את הכסף שהגיע לו.
חזר האיש לעירו, באמתחתו צרור הכסף שהרוויח. הוא שב לפתח ולבסס את עסקיו, והברכה הייתה מצויה במעשי ידיו עד שהתעשר בעשירות גדולה.
אוצר סיפורי חב"ד, חלק יז, עמ' 28