"דמי אחיך החסיד"
העיר גלובאקע הייתה עיר של "מתנגדים" לדרך החסידות. מנהיגי העיר חששו מהשפעתה של ה"כת", כך כינו הם את החסידים בפחד ושנאה, ותיקנו תקנות שונות, שמטרתן לא לאפשר דריסת רגל של חסיד בעירם. פעם אף הכריזו חרם על כל מי שיעמוד בד' אמותיו של אחד מהחסידים.
שני אחים התגוררו בגולבאקע. אחד מהם התגנב ונסע אל אדמו"ר הזקן, למד חסידות והפך לחסיד נלהב. כעבור כמה חודשים שב לביתו. כשראה אותו אחיו, הזעיק את רעיו ויחדיו כפתו את החסיד בעבותות, וממרחק ד' אמות, כמובן, הצליפו בו בשוטים. לא יכול היה החסיד האומלל לעמוד בפני המלקות, ויצאה נשמתו.
לאח ה"מתנגד", שהביא למותו של אחיו החסיד, היו שני בנים. לא עברו חודשים רבים וגם אחד מבניו נסע בחשאי אל אדמו"ר הזקן... לאחר שהתוודע לתורת החסידות והפך לחסיד פחד לשוב אל ביתו, פן יטפלו בו כשם שטיפלו בדודו, ויכוהו עד מוות. הוא החליט לספר על כך לאדמו"ר הזקן ולבקש את עצתו.
שמע הרבי את הדברים, וכתב על פתק: "אם יבוא למחנכם אל תהרגוהו". "מסור פתק זה לאחר בואך אל העיר", הורה הרבי.
שב החסיד לעירו, אך פחד להיכנס לבית אביו. לאחר התלבטות נכנס לבית האח.
"מדוע הלכת לליאזנא? הלא סכנת חיים מרחפת על ראשך!", שאל האח ה"מתנגד" את אחיו החסיד.
"בליאזנא טוב מאד ברוחניות", השיב החסיד, והראה את הפתק שמסר בידו אדמו"ר הזקן.
"הפתקה לא תועיל מאומה", טען האח. "הן ברגע שיבוא אבא, הוא יפליא בך את מכותיו עד שתנפח את נשמתך, עוד בטרם תספיק להראות לו את הפתק. עצתי אליך: לך לבית המדרש, ואני אביא את הפתק לאבא בטרם ירגיש שחזרת".
הלך האח לבית המדרש הסמוך למגורי אביו ועסק בתורה ובתפילה. בדיוק באותה שעה הלך האב ברחוב הסמוך לבית הכנסת, ושמע קול הקורא "תיקון חצות" בנעימות רבה. עמד האב על מקומו והאזין ברוב קשב לקול השתפכות הנפש, עד שנמס לבו מהמתיקות. 'אין זה כי אם איש אלקים המתארח בעיר', הרהר לעצמו.
לפתע ראה את בנו ה"מתנגד" צועד לקראתו. שאלו האב: "מיהו בעל הקול המשתפך מבין כתלי בית המדרש?". "הן זהו קולו של בנך שחזר מליאזנא", השיב הבן.
התפעל האב מאד, והחליט להביא את הבן הסורר לביתו. ברם, כיוון שיש חרם על הנכנס בד' אמותיו של חסיד, ייחד לבנו חדר מיוחד.
כעבור זמן פרצה קטטה בין האב לבין אשתו, עד שרצתה ממנו גט פיטורין. הוא הציע לה לנסוע לווילנה או לקובנה, אל הגאונים הגדולים, ושם לסדר את הגט והגירושין, ואילו היא חפצה בכל מאודה לעשות זאת דווקא בליאזנא, אצל אדמו"ר הזקן. היא התעקשה מאד, והאב נאלץ ללכת עמה לליאזנא. בפועל, הצליח אדמו"ר הזקן להשכין שלום ביניהם ולמנוע את הגירושין.
התבונן האיש בהנהגתו של אדמו"ר הזקן, והיא ישרה בעיניו. הוא הכיר בגדולתו של הרבי, ואף אזר אומץ לגשת אליו ולבקש תיקון על חטאו.
"רצחתי נפש בשגגה. בגללי מת אחי החסיד", סיפר בדמעות.
הרהר רבנו הזקן והשיב: "הרי יודע אתה ללמוד. אמור נא בעצמך – מהי דרך התשובה המתאימה המובאת בגמרא על מקרה כזה?".
"איני יודע", השיב האיש לאחר מחשבה.
"הלא המקרה שמספר אתה דומה למסופר בגמרא במסכת בבא בתרא. הגמרא מספרת שם על הורדוס שהרג את כל תלמידי החכמים, ואחר כך ביקש דרך תשובה. אמרו לו חכמים: כיוון שאתה כיבית נר ישראל, עליך לבנות את בית המקדש, שהוא אורו של ישראל. נו, זוהי, אפוא, גם דרך התשובה שלך – כיוון שהרגת חסיד אחד, עליך לבנות בגלובאקע בית כנסת של החסידים".
וכך היה.
רמ"ח אותיות, אות קמא