גלגולי "הרב דוולפא"
אחד מגדולי תלמידי המגיד ממזריטש, פה מפיק מרגליות ותלמיד חכם עצום, קיבל את הכינוי "הרב דוולפא".
בשנים הראשונות היה נחשב לארי שבחבורה, בור סוד שאינו מאבד טיפה. שאר תלמידי המגיד היו מתקבצים אצלו לשמוע "חזרה" על מאמרי החסידות ודברי התורה שאמר רבם הגדול, והוא היה מבארם בטוב טעם.
אולם, חבריו הבחינו בקלקול שהתהווה אצלו והרגישו ש"תולעת מנקרת בראשו"... ואכן, ברבות הימים נפל ממדרגתו הרוחנית הגבוהה עד שהתמכר לשתיית משקאות חריפים.
ראו התלמידים את הליכותיו, הרגישו שנפל מדרגתו, והחליטו לדחות אותו מחבורתם. כיוון שכך, נטל את מקלו ותרמילו והחל נודד ממקום למקום. רוב ימיו היה הולך שיכור בשווקים וברחובות, וגם אז לא הפסיק ממנהגו לחזור על דברי חסידות ששמע מרבו. אדרבה, בעת שכרותו היה דורש יותר, שהרי "נכנס יין – יצא סוד".
"אדמו"ר הזקן לקח את ה'סמעטינע'"
במהלך נדודיו נקלע פעם לעיר ליאזנא, ונכנס לבית המדרש של תלמיד אחר ומפורסם של רבו – הלא הוא אדמו"ר הזקן. באותה שעה היה שקוע הרבי באמירת מאמר חסידות וכלל לא הבחין בנעשה סביבו. הקשיב האורח ברוב קשב לדברים, ואחר כך אמר לסובבים אותו, בהצביעו על הרבי: "מקערה אחת אכלנו כולנו, אך כל העסיס ("די גאנצע געדיכטע") נשאר אצלו...".
התפלאו התלמידים ולא ידעו מי הוא ההלך. סיפרו לאדמו"ר הזקן את שאירע, והוא הבין מיד שהיה זה היה הרב דוולפא. הצטער אדמו"ר הזקן על כך שלא ראהו, שמא היה מצליח לעכבו ולגרום לו להישאר אצלו ולא יהיה עוד נע ונד בארץ.
"בליאזנע תמצא מרגוע"
פעם נקלע הרב דוולפא לעיר ווילנה, וכדרכו נכנס לבית המרזח המקומי כדי לשתות לשכרה. כשהיה בגילופין, שכב על התנור, וכהרגלו התחיל לבאר, בינו לבין עצמו, סודות נפלאים בנגלה ובנסתר.
ר' יודל, תלמידו של הגאון מווילנה, נקלע גם הוא לאותו בית מרזח בדרכו לאסוף כספים לצורך מצוה, והקשיב לדברי התורה העמוקים שאמר השיכור. מרוב התפעלותו, הלך ר' יודל לבדוק מי הוא האיש האומר את הדברים, וכשראהו שוכב על התנור לא התאפק ושאלו: "ממי קיבלת דברים נוראים ונפלאים שכאלו?".
השיבו האורח: "ממי שאנכי קיבלתי כבר לא תוכל לקבל, אך אם רצונך לקבל דברים מסוג זה, סע לליאזנא, שם תמצא מרגוע לנפשך".
נכנסו הדברים באזני ר' יודל, קם ונסע אל אדמו"ר הזקן בליאזנא. עד מהרה הפך לאחד מחסידיו הגדולים, הוא ר' יודל שנשלח על ידי אדמו"ר הזקן לכהן כרבה של העיר ליעפלי.
"הרבי, החסידות והחסידים - דבר אחד!"
בהזדמנות אחרת, באחד מנדודיו, פגש אותו תלמידו של אדמו"ר הזקן, ר' ברוך מרדכי מבוברויסק[1]. כאשר הכירו ר' ברוך והבין שזהו ה"וואלפר", החליט לעשות מעשה. המתין לשעת הכושר, והחל מחטט ומחפש בתרמילו, שמא ימצא שם איזה "כתב" של חסידות.
בתוך כך, נכנס "הרב דוולפא" ותפשו במעשהו. שאל אותו: "מדוע מחפש אתה בתיק שאינו שייך לך? כלום חושד אתה בי שגנבתי מאומה?".
השיב לו החסיד: "מחפש אני אחר כתבי חסידות".
גער בו הלה: "אצל החסידים של היום, החסידים הם דבר בפני עצמו, והרבי והחסידות הם דבר נפרד בפני עצמו. לפיכך זקוקים אתם ל"כתבים" של חסידות! בזמננו, הרבי, החסידים ומאמרי החסידות היו דבר אחד ממש! לא היינו זקוקים לשום "כתבים" כלל...".
רשימות דברים, חלק א, עמ' לג. סיפורי חסידים, עמ' 27 ----[1] מגדולי חסידיו של אדמו"ר הזקן, גאון עצום ועובד ה' נפלא. שימש כמנהיג עדת החסידים בווילנה.