עלה קטן שלי
קיץ תרנ"ו. נאות דשא.
הרבי הרש"ב ובנו יחידו פוסעים לאיטם בשדות התבואה, מתבוננים בשיבולים הנעות ברוח הקלילה.
"הבט סביבך, יוסף יצחק, וראה אלקות!", אומר הרבי הרש"ב. "כל תנועה וכל תזוזה של שיבולת או של עשב הייתה כלולה במחשבה הקדומה של בורא העולם, הצופה ומביט עד סוף כל הדורות! ראה כיצד ההשגחה העליונה מוציאה לפועל את הכוונה האלקית העליונה".
הרבי ממשיך ומבאר לעומק את עניין ההשגחה הפרטית על כל פרט שבבריאה על פי תורת החסידות.
בן הרבי מאזין בריכוז לדברי אביו. כשהיה עסוק בלימוד עיוני מעמיק הדורש ריכוז מוחלט הוא נהג לאחוז בידו דבר מה ולשחק בו, כדי שמוחו וליבו יהיו פנויים ללימוד ועיבוד הדברים. גם כעת, בעודו טרוד במחשבתו ושימת ליבו לדברי אביו, הוא נטל בידו עלה, ומבלי משים מולל אותו באצבעותיו.
הרבי הרש"ב מעיר לבנו על הנהגתו: "הלא עלה זה הוא בריאה של הקדוש ברוך הוא! כיצד אפשר להתייחס בקלות כזו לבריאה של הבורא? הלא ה' יתברך ברא עלה זה לצורך כוונה כלשהי, ולבריאה זו יש חיות וגוף. כיצד אפשר למולל אותו בביזיון ולקורעו לגזרים?!".
התוועדויות, תשד"מ, חלק ד, עמ' 2561