עלון תחיינו / הרב זלמן גופין
בהקשר למסירות הנפש של יהודי רוסיה, זכורני שבשנת תשכ”ו, בה זכיתי לשהות במחיצת הרבי, יצאו כמה חסידים מרוסיה והגיעו אל הרבי למשך חודש תשרי. הם זכו להשתתף בסעודות החגים במחיצת הרבי, שהתקיימו בבית הרבי הריי"צ. באחת מסעודות ראש השנה, ביקשו מר' אשר ששונקין (באטומער) ע”ה לומר משהו. ר' אשר סיפר שלר' מענדל גרליק יש מפעל שכל פועליו הם חסידים.
בשבת בבוקר הם מגיעים למפעל, לומדים חסידות בצוותא ומתפללים, לאחר התפילה עושים קידוש ומתוועדים, ולאחר ההתוועדות 'העבודה מסתיימת' והם חוזרים לביתם.
בכל השבתות, היה אחד מן החסידים שומר מחוץ למפעל בכדי לוודא שהמשטרה החשאית לא עוקבת אחריהם. באחת השבתות, זמן מועט טרם צאת ר' אשר מרוסיה, נכנס השומר בבהלה וסיפר שראה את ה'מלאכי חבלה' בדרך. ר' מענדל החוויר כסיד, ואף אחד מהחסידים לא ידע מה לעשות.
בנו, ר' שלום בער גרליק ע"ה שנלב"ע לאחרונה, אמר שהוא מוכן לגשת ולדבר עמהם בתנאי שימתינו לו בקריאת התורה... [העובדה הוו לכשעצמה ראויה להתבוננות. בשעה בה הוא הולך על מסירות־נפש, אכפת לו שלא להפסיד שמיעת קריאת”התורה. רק החינוך של "תומכי תמימים" וההתקשרות הפנימית עם הרבי יכולה להביא אדם למצב כזה]. הוא אכן יצא החוצה, והצליח לשחד את השוטרים במשקה ואף הבטיח להם סכום כסף והם עזבו את המקום מבלי לערוך ביקורת. כשהוא חזר, ארך זמן רב עד שהמתח התפוגג, ואו אמר ר' מענדל גרליק לר' אשר, שעמד לעזוב את רוסיה וקיבל כבר את היתר היציאה: "זאג דעם רבי'ן אז מ'קען ניט מער... ס'איז גענוג..." [אמור לרבי שאי אפשר עוד... מספיק...]. כאשר ר' אשר סיפר את הסיפור, זלגו מעיניו הקדושות של הרבי דמעות.
לא נוכחתי בעצמי בסעודה בה סיפר ר' אשר את הסיפור,
ואת פרטי המעשה שמעתי מאחד הנוכחים שיצא מרוסיה בעת ההיא וזכה להשתתף בגופו באותה הסעודה; אך למחרת, בעת ההתוועדות בה זכיתי להיות, אמר הרבי שיחה נוראה אודות יהודי רוסיה, בה היו ביטויים מבהילים. בין הדברים, ניגן הרבי את הניגון "צמאה לך נפשי", ודיבר אודות הפירוש הידוע של הבעש"ט "הלוואי בקודש חויתיך” אשר הלוואי שכשיצאו משם תהיה אותה תנועה של מסירות נפש וכו'.