נס פורים בשכם
"חב"דניקים! עד כאן הגעתם!", התפעלו החיילים.
הבחורים ירדו מן המכונית, מצוידים במגילה, משלוחי מנות ובכיבוד להתוועדות. "פורים שמח!", איחלו בלבביות.
הרכב הצבאי כבר המתין במקום, והם מיהרו לעלות. כמה חיילים חמושים הצטרפו לנסיעה.
אזור שכם מועד לפורענות...
הרכב קרב אל שכם, העיר הערבית העוינת. לפתע הבחינו הנוסעים במחסום מאולתר, עשוי מאבנים וגרוטאות. "הערבים...", סינן אחד החיילים בזעם. עיניו תרו אחר תנועה חשודה.
"הביטו!", הצביע קדימה. ליד המחסום ניצבו דמויות עטויות כפיות. לא היה ספק כי הערבים זוממים דבר מה.
"מלכודת", מלמל הנהג, כשאגלי זיעה מבצבצים על מצחו.
הרכב עצר.
"נשוב על עקבותינו. הנסיעה מסוכנת מדי", פסק חייל בעל דרגה בכירה. אולם, החב"דניקים מחאו בתוקף. "קיבלנו שליחות מהרבי, לשמח חיילים באשר הם", אמרו בפשטות, "ואין כל סיבה להתפעל מהמכשולים שבדרך".
החיילים הביטו בבחורים הצעירים בפליאה, תוהים בדעתם למידת שפיותם.
"אנו נוסעים בשליחות מצוה, לשמח את אלו שמוסרים נפשם כדי להגן על חיי היהודים בארץ הקודש. הערבים לא יוכלו להרע לנו, הם לא רשאים לנקוף אצבע ללא רשות משמים", המשיכו לטעון הבחורים.
לבסוף, ביטחונם של הבחורים הצליח להשפיע על שאר היושבים ברכב.
באורח ניסי הצליח הרכב הצבאי לפרוץ את המחסום המאולתר. הערבים יידו לעברו אבנים, ואחד החיילים ירה יריית אזהרה. בחסדי ה' איש לא נפגע.
הרכב הגיע בשלום אל מוצבי צה"ל באזור שכם, החיילים זכו לחגוג את חג הפורים כהלכתו, ואף להשתתף בהתוועדות חסידית.
•
הרבי סיפר את הסיפור בהתוועדות, והוסיף: "מכאן ניתן ללמוד הוראה בעבודת ה'. כשיהודי הולך בשליחותו של הקדוש ברוך הוא, כדי לשמח יהודי שני בשמחת פורים ולזכות אותו בקיום מצוות החג, למשל, אין בעולם שום כוח המסוגל למנוע את ביצוע שליחותו!".
שיחות קודש, תשל"ו, עמ' 609