המהפכה הרוסית...
בתחילת ימי נשיאותו של אדמו"ר הזקן היה עיקר מושבם של היהודים במדינת פולין, ומיעוטם דרו במדינת ליטא. ברוסיה הפנימית, בפלך סמולנסק הסמוך לגבול עם פולין, חיו רק כמה משפחות יהודיות בודדות. בני המשפחות הללו היו אנשים פשוטים ביותר, אנשי כפר העוסקים בעבודת האדמה.
אחד מחסידי אדמו"ר הזקן, רבי יוחנן זאב מהורודוק, היה יהודי בעל צורה, בקי בכמה מסכתות בש"ס בעל פה עם פירוש רש"י ותוספות, למדן מופלג, בעל דעה רחבה בידיעת תורת החסידות, בעל עבודה ובעל מידות טובות. לפרנסתו היה ר' יוחנן מסתובב בחצרות האדונים ובעלי האחוזות ומוכר מיני מרכולת. פרנסתו הייתה מצויה ברווח, ואף היה נוהג להפריש סכומים הגונים לצדקה.
בעת נדודיו בין הכפרים והעיירות נהג ר' יוחנן להתאכסן אך ורק במלונות שבבעלות יהודית, ולהגות שם בתורה באין מפריע. לעתים היה פוגש בדרכו בן תורה, או אפילו קבוצת חסידים בני גילו, או אז היה מתענג על שיחת רעים בדברי תורה וחסידות. לקראת שבת קודש היה מקפיד לשוב לביתו, וכאשר נאלץ לשבות בעיירה אחרת, היה דואג לשבות במקום ראוי, בחברת חסידים.
פעם אחת, בבואו אל אדמו"ר הזקן, קיבל הוראה מוזרה. "סע לרוסיה, לפלך סמולנסק, ושם מכור את סחורתך!", ציווה הרבי.
יהודי פולין ידעו כי רוסיה היא מדינה חומרנית, ופלך סמולנסק בפרט – רוב תושביו גויים, ואפילו אותן בני המשפחות היהודיות הבודדות המתגוררות שם התגשמו ברוב השנים, עד כדי כך שאי אפשר להכירם כיהודים. במלבושיהם ובאורחות חייהם היו הללו נראים כאזרחי הארץ הנוכרים.
למרות זאת, עשה החסיד כפי שהצטווה, ויצא לסמולנסק. במשך כחמישה חודשים רצופים סבב לצורך מסחרו בחבל ארץ זה, ובדרכו כמעט ולא פגש יהודים. אפילו את חג השבועות נאלץ החסיד לחגוג בסמולנסק בחברת יהודים פשוטים, בורים ועמי הארץ.
כששב בחודש אלול אל אדמו"ר הזקן, הביא עימו צרור כסף גדול שהפריש לצדקה. אף על פי שסכום הכנסותיו הפעם גדל פי חמישה, מילא העצב את ליבו. "נאלצתי לשהות במחיצת בורים ועמי הארץ, ואין לשער את גודל הייסורים שעברו עלי במסע זה", התמרמר החסיד על מצבו, והתחנן שהרבי יפטור אותו מעבודה קשה זו ויתיר לו לסחור כבתחילה בחבל ארץ של יהודים כשרים.
ברם, הרבי לא התרשם מטיעוניו, והוכיחו במלים קשות. "נאמר בתהלים: "מה' מצעדי גבר כוננו, ודרכו יחפץ". ה' יתברך מכונן מצעדי הגבר, לפי שהוא יתברך חפץ אשר דרכו, דרך ה', תושלם. וכי מי הוא ומה הוא האדם שיאמר: בזה אני חפץ ובזה אינני חפץ?!".
אחרי חג הסוכות שב החסיד, במצות רבו, אל מעבר לגבול, לפלך סמולנסק שברוסיה. הפעם, עקב השלגים והקור, נאלץ להתעכב בכמה מקומות במשך שבועות מספר. היהודים שהתאכסן אצלם היו פנויים ממלאכתם, ולפיכך הוא החליט, בהתאם לדברי הרבי, לשוחח עמם על דרך ה' ולנסות לקרבם לאור הגדול. מכאן ואילך, בכל מקום שהתאכסן הקפיד ר' יוחנן לדבר עם היהודים על מצוות התורה ולעוררם לקניית מידות טובות.
ה' הצליח דרכו, ובמשך החורף כבר השיב בתשובה שלמה כמה וכמה יהודים. כשחזר החסיד אל אדמו"ר הזקן, בתחילת חודש ניסן, חש תחושת סיפוק, ולא הסתיר את שמחתו הרבה מעבודתו הגדולה וההצלחה הרוחנית שהוא נחל.
אדמו"ר הזקן השתמש בכספי הצדקה שמסר לו ר' יוחנן כדי לשלוח מלמדים אל העיירות שבפלך סמולנסק. בהכירו היטב את אותן העיירות, הורה ר' יוחנן למלמדים להיכן עליהם לנסוע ואיפה להתגורר.
חלפו שלוש שנים, ופירות עמלו של החסיד ניכרו בכל פלך סמולנסק. בערים ובעיירות נוסדו קהילות של יהודים כשרים. אט אט התחילו יהודי פולין לסחור ברוסיה, ועשרות משפחות התיישבו באזורים ההם והרביצו תורה ברבים.
אגרות קודש - אדמו"ר הריי"צ, חלק ו, עמ' רמח