ברית נדחית
שלהי חודש חשוון. הכנות קדחתניות נערכות בבית הרבי. שוחטים בהמות ועופות לרוב. הסירים מבעבעים. עוד ימים מספר תתקיים סעודה גדולה וחגיגית, סעודת מצווה לרגל ברית מילה. בן נולד לרבי המהר"ש.
בלילה שלפני הברית, ה"וואך נאכט", הגיעו מוזמנים רבים לבית הרבי, וכל האוכל שהוכן עבור ברית המילה נאכל... שוב נאלצו לשחוט בהמות ועופות לסעודה שאמורה להתקיים למחרת.
והנה, שעות אחדות אחרי חצות הלילה קרא הרבי ה"צמח צדק", סביו של הרך הנימול, למשרתו, חיים בער, ומסר לו שליחות לאבי הבן: "לך אמור לבני, ר' שמואל, כי הברית לא תתקיים מחר".
מיהר חיים בער לחדרו של הרבי המהר"ש, ובדרכו עבר בחדר שבו נמו הרבנית, אשת הרבי ה"צמח צדק", ובתה, הרבנית דבורה לאה.
כשהמשרת עבר בחדר, הרגישה בכך הרבנית ושאלה: "לאן אתה הולך?". הוא סיפר לה על שליחות הרבי. להפתעתו, הרבנית ציוותה עליו לסוב על עקבותיו, באמרה: "מן הסתם חלמת חלום הזוי. הלא הכול מוכן ומזומן לברית המילה, והאורחים מצויים. אפילו שחטו בהמות ועופות לסעודה. חזור למקומך".
כעבור זמן מה קרא הרבי ה"צמח צדק" שנית למשרת ושאל אותו: "האם מסרת לבני ר' שמואל את ההודעה?". המשרת ענה שהרבנית ציוותה עליו לחזור לביתו ולא למסור את ההוראה לרבי המהר"ש.
"לך אל בני, ר' שמואל, ומסור לו את דבריי", הורה הרבי פעם נוספת.
המשרת צעד לעבר חדרו של הרבי המהר"ש, ושוב הרגישה הרבנית בדבר ושאלה אותו לאן הוא הולך. הוא סיפר לה שוב על השליחות שקיבל. הפעם קמה הרבנית ממיטתה, הלכה לחדרו של בעלה, הרבי, ואמרה לו: "מדוע אומר אתה שלא תתקיים הברית מחר? והלא כבר שחטו בהמות ועופות והכול מוכן ומזומן?!".
הרבי לא השיב.
למחרת, כשהגיעה השעה היעודה, התאספו כל המוזמנים, הדודים ובני המשפחה, תושבי העיירה ליובאוויטש, חסידים ואורחים. הסבא, הרבי ה"צמח צדק", היה אמור להיות הסנדק.
הסנדק ישב על כסאו של אליהו הנביא, התינוק הוכנס אל החדר.
המוהל ניגש אל התינוק, התבונן בו ארוכות, ונענע בראשו. "אי אפשר בשום אופן למול אותו היום, צריכים להמתין זמן מה", הודיע.
אף על פי שנדחתה הברית, הורה הרבי ה"צמח צדק" שסעודת המצווה תתקיים כפי המתוכנן, ושכל האורחים שבאו יישבו ויסעדו. אבי הבן, הרבי המהר"ש, היה עצוב מאד בגלל דחיית הברית. הוא יצא לחדר סמוך והתעלף. רק לאחר מאמצים רבים הצליח אחיו הבכור, ר' ברוך שלום[1], לעורר אותו מעלפונו.
למעשה, הברית נדחתה במספר שבועות. באור ליום שני, נר שני של חנוכה, קרא הרבי ה"צמח צדק" לבנו ואמר לו: "מחר תערוך את ברית המילה של בנך. הברית תתקיים בחדר התפילה שלי, ובחשאי! רק בנוכחותם של הקרובים ביותר. דאג שלא יהיו יותר משני מניינים", והוסיף: "הרי על הלוחות השניות שניתנו בחשאי נאמר: לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, אמר ה', מעתה ועד עולם".
הברית של התינוק התקיימה למחרת, ונקרא שמו בישראל שלום דובער, לימים הרבי הרש"ב.
חנוך לנער, עמ' 5. למען ידעו, עמ' 312 ----[1] סביו הגדול, אדמו"ר הזקן, חיבב אותו מאד. היה מרבה לנסוע בשליחות אביו בכל רחבי רוסיה, ונושא דרשות ומאמרי חסידות. נפטר לאחר מחלה קצרה.