"הנני לקיים מצות הכנסת אורחים..."
ר' חיים אליהו מויטבסק היה בנו של ר' שלמה יוחנן, מגאוניה של ווילנה, ותלמיד מובהק של הבעל שם טוב. כיצד הפך בנו של אחד מגאוני וילנה לחסיד נלהב של הבעל שם טוב? מעשה שהיה כך היה.
פעם אחת ישב הגאון ר' שלמה יוחנן מווילנה ולמד בבית הכנסת בקול רם. בתוך כך נכנס עובר אורח והתיישב בסמיכות אליו. כשהבחין הגאון באורח, הפסיק מלימודו, סגר את הספר, ניגש לכיור כדי ליטול את ידיו, ואמר בכוונה: "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, הנני מוכן ומזומן לקיים מצות ה' יתברך, אשר קדשנו במצוותיו, וציוונו לכבד את האורחים", ובזה ניגש אל האורח והגיש לו את ידו לברכת "שלום עליכם".
האורח היה הגאון הצדיק ר' שמעון זונדל מטריסק, מתלמידי הבעל שם טוב. הוא הגיע לווילנה על מנת לבצע שליחות מיוחדת.
חזר הרב ללימודו הקבוע, וכשסיים ביקש מהאורח להתלוות אליו לארוחת בוקר. האורח מיאן בנימוק שיש באמתחתו מזון. למרות הפצרותיו החוזרות של הרב, עמד האורח על סירובו. פרץ הגאון ר' שלמה יוחנן בבכי, תוך שהוא ממלמל: "אח! מדוע אין אני זוכה לקיים מצות הכנסת אורחים?...".
שמע האורח את בכיו וראה את כנותו ורצונו העז לזכות בקיום מצות הכנסת אורחים, התרצה והתלווה אליו.
שמח הגאון שמחה רבה, ניגש אל ארון הקודש, נשק לפרוכת, ניגש בצעדים מהירים אל האורח, נטל ממנו את שקו, ושוב אמר: "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, הנני לקיים מצות ה' יתברך, אשר ציוונו להכניס אורחים", ובזה החל ללוות את האורח לביתו.
בשעת הסעודה שימשו ר' שלמה יוחנן ובנו, ר' חיים אליהו, את האורח, והקשיבו לסיפוריו המרתקים שהיו בפיו לרוב על רבו, הבעל שם טוב הקדוש. האב ובנו האזינו לדברי האורח בקשב רב ובהשתוממות גדולה.
אחרי הסעודה גילה האורח לגאון ר' שלמה יוחנן את סיבת בואו. "מורי, הבעל שם טוב, שלח אותי לכאן וביקש למסור שהוא מעוניין כי הבן, חיים אליהו, ייסע ללמוד בויטבסק".
סיים החסיד את דבריו, נטל את שקו ואמר: "קיימתי את שליחותי", והלך לו.
ביקורו הותיר את האב והבן בהתפעלות גדולה. כעבור זמן לא רב קיים הגאון את הבקשה, ושלח את בנו לישיבה בויטבסק. בויטבסק היו מתי מספר מתלמידי הבעל שם טוב, כולם צדיקים נסתרים. כך זכה ר' חיים אליהו והפך לאחד מתלמידי הבעל שם טוב, ולידידו של ר' ברוך, אביו של אדמו"ר הזקן.
"מפעם לפעם הייתי שוהה בחוותו של ר' ברוך במשך כמה שבועות", סיפר ר' חיים אליהו, "והשתוממתי לראות כבר אז את גודל כישרונותיו המופלאים של הילד הצעיר, אדמו"ר הזקן...".
ספר השיחות (לה"ק), ת"ש, עמ' קכו