דין תורה מופלא
בהיות אדמו"ר הזקן ילד רך, בן שמונה שנים בלבד, כבר כתב פירוש על התורה. בפירושו הנפלא היו כלולים יחד שלושת הפירושים הגדולים, פירושו של רש"י, של האבן עזרא ושל הרמב"ן.
בהיותו בן עשר חלם חלום נורא. בחלומו הוא יושב בחדר הצדדי בבית הכנסת בליאזנא ולומד תורה. והנה, לחדר נכנס רבי ראובן בעל שם, ומודיע לו שהוא נתבע לדין תורה וכי עליו להתייצב מיד בחדר התפילה בבית הכנסת.
כשנכנס לאולם בית הכנסת, נשא את עיניו והנה שלושה זקנים בעלי הדרת פנים עומדים בריחוק מקום. ליד השולחן הדרומי ישובים שלושה דיינים, בית הדין. ברגע שנכנס, רמז להם האמצעי מבין הדיינים לגשת אל השולחן. רבי ראובן בעל שם הוליך אותו אל השולחן הדרומי, ומנגד, ניגשו גם שלושת הזקנים אל שולחן הדיינים.
הדיינים ישבו עטופים בטליתות, והזקנים היו לבושים בגדים לבנים.
פנה הדיין היושב באמצע אל אדמו"ר הזקן ואמר: "שלושה זקנים אלה, רש"י, האבן עזרא והרמב"ן, תובעים אותך לדין על שאתה רוצה לשלול את זכותם מלהיות מזכי הרבים ומונע מהציבור להגות וללמוד בפירושיהם, בגלל פירושך הכלול מפירושיהם שלהם".
לא היה לו כל טיעון לטעון להגנתו, ובתום לבבו, בבכי, הבטיח כי ישרוף את גיליונות הנייר שכתב עליהם את פירושו.
הזקנים שמו את ידיהם על ראשו של אדמו"ר הזקן, ובירכוהו שיצליח בלימודו ויחדש חידושי תורה ודרכי עבודה בעבודת ה', ואלפים ורבבות מישראל בכל הדורות ילכו לאורו עד ביאת גואל צדק.
כשהתעורר מהחלום, התעצב הילד אל ליבו. האם עליו לשרוף את פירושו? האם יש אמת בדבר החלום? במהלך הימים הבאים הוא חלם את אותו החלום פעמיים נוספות, ובלית ברירה עמד ושרף את פירושו הנפלא.
אוצר סיפורי חב"ד, חלק ב, עמ' 247