כיכר לחם, בלי סכין?
הרבי ה"צמח צדק" נסע פעם, לצורך כלשהו, לעיר מינסק. אכסניה הוכנה לו בביתו של יהודי עשיר מתושבי המקום. שם, בביתו של העשיר, הכינו לו קבלת פנים, ועל השולחן הניחו מאכלים רבים המעוררים שאלות הלכתיות שונות בדיני ברכות הנהנין, כל זאת כדי "לבחון" את הרבי ואת בקיאותו בהלכה...
באותו בית שהיה אמור הרבי להתארח בו היו חדרים רבים, ופתחים רבים לכניסה ויציאה, ורק דיירי הבית היו בקיאים בדרכי הביאה והיציאה. כשהגיע הרבי לבית, הלך, לפליאת כולם, היישר לחדר בו הכינו לו את הסעודה והתיישב ליד השולחן.
על השולחן הניחו כיכר לחם שלמה, ולידה כיכר פרוסה לפרוסות. הרבי נטל את ידיו לסעודה, בירך ברכת "המוציא" על הלחם הפרוס, ואכל.
הקשו עליו: "והרי על פי הדין, מוטב ועדיף לברך על כיכר שלמה!". השיב הרבי: "הלכה זו עוסקת רק במקרה שבאותה סעודה עתידים לאכול הן מן השלימה והן מן הפרוסה. כאן, לעומת זאת, הכוונה של המארחים הייתה שאוכל מהפרוסה בלבד, שהרי הכיכר השלימה הונחה על השולחן רק כדי לנסותני! וראיה לדבר, לא הכינו סכין כדי לחתוך את השלימה...".
רשימות דברים, חלק א, עמ' קיא