מות ימות
בתקופתו של הרבי ה"צמח צדק" היו השלטונות הרוסים חוטפים ילדים יהודיים רכים, בני שבע ושמונה שנים, על מנת שיגדלו וישרתו בצבא הרוסי. הילדים החטופים נקראו "קנטוניסטים". הילדים הוסתרו היטב מעיניהם של החוטפים האכזריים. פעמים רבות שכרו אנשי הצבא את שירותיהם של אחדים מאנשי הקהילה, כדי שאלו יסגירו את מקום הימצאם של הילדים ויסייעו לגזילתם מידי הוריהם ומחיק משפחתם.
מעשה בשני יהודים שהשכירו את עצמם לחטיפת הילדים. כשנודע להם שבמחנות אליהם נשלחו הילדים, הם הוכרחו להמיר את דתם, רחמנא לצלן, באו אל הרבי ה"צמח צדק" ובפיהם שאלה. "רבי, האם מותר לנו להשתמש בכסף שקיבלנו תמורת חטיפת הילדים שהוכרחו להמיר את דתם?". הם הוסיפו שרצונם שהרבי ידון אותם בעניין זה על פי דין וללא פשרות.
"דין אמת רוצים אתם?", שאל הרבי. "אך ורק על פי הדין, אמת לאמיתה", הסכימו השניים.
פתח הרבי את החומש המונח על שולחנו, ובפנים מאויימות ובהטעמה קרא את דברי הפסוק: "וגונב איש ומכרו, מות יומת!...".
יצאו השניים מאת הרבי נרעשים ונפחדים. באותה שנה נפטרו שניהם בפתאומיות, במיתה חטופה.
רשימות דברים, חלק ג, עמ' קלו. ליקוטי סיפורים, עמ' קכד