הבעל שם טוב מרפא
מעשה ביהודי שחלה במחלה קשה. התרוצץ אצל רופאים ופרופסורים, והללו לא מצאו עבורו מזור. עקב מחלתו הוא רזה והצטמק, מצבו החמיר עד שאפילו לא יכול היה לדבר. הרופא שטיפל בו התייאש מלמצוא לו רפואה, והודיע למשפחתו כי ימיו ספורים.
באותה עת, הגיע הבעל שם טוב לביקור בעיר בה התגורר החולה. אחד מבני המשפחה בא אל הצדיק וביקש ממנו לבוא לבקר את החולה. הצדיק נעתר לבקשה, נכנס לבקר את החולה, וציווה שיבשלו עבורו מרק של בשר. נתנו בפיו מהמרק, ובתוך דקות ספורות הבחינו בהטבה משמעותית במצבו. כשסיים לאכול את צלחת המרק, החולה כבר הצליח לשבת במיטתו ואף לדבר משפטים שלמים.
נשאר הבעל שם טוב בבית החולה עד שיא לחלוטין.
בני המשפחה לא ידעו את נפשם משמחה ואושר, ואף הזעיקו את הרופא המטפל שיבוא לחזות בנס. כשהגיע הרופא וראה שהחולה עומד על רגליו, הוא התפלא מאד. "איזו תרופה נתת לחולה סופני זה?", שאל הרופא את הבעל שם טוב. "הרי הגידים שלו התקלקלו לחלוטין, ולמיטב ידיעתי אין בעולם כולו תרופה לאותם גידים מקולקלים!".
"אתה טיפלת בחולה פיזית, ואילו אני טיפלתי בו רוחנית", השיב הבעל שם טוב לרופא, והסביר את דבריו. "בגוף האדם יש מאתיים ארבעים ושמונה אברים ושלוש מאות שישים וחמישה גידים. כנגדם יש מאתיים ארבעים ושמונה מצוות עשה ושלוש מאות שישים וחמישה מצוות לא תעשה. כשהאדם פוגם, חלילה, במצוה מסוימת, מתקלקל האבר או הגיד המקביל לאותה מצוה. כשהאדם עובר הרבה עבירות, רחמנא לצלן, מתקלקלים גידים רבים, והדם אינו יכול לזרום בהם כראוי. לפעמים מגיעים הדברים לידי כך שהאדם מצוי בסכנת חיים של ממש.
"אני דיברתי עם הנשמה של החולה, שיקבל על עצמו לשוב בתשובה על מעשיו הלא טובים. כך התרפאו כל הפגמים הרוחניים, ובדרך ממילא באה רפואה גם לאברים והגידים הפגומים בגוף החומרי. כך ריפאתי אותו...".
סיפורי חסידים, עמ' 199