"בית הרפואה סגור!"
חג שמחת תורה בבית מדרשו של הרבי. באמצע ההתוועדות המרוממת ניגש אל הרבי יהודי וביקש ברכת רפואה שלימה עבור בן משפחתו החולה.
"בית הרפואה סגור!", השיב הרבי, והסביר את פשר דבריו באמצעות סיפור: "היה זה בשנת תרפ"ט. חמי, הרבי הריי"צ, שב לארצות הברית מביקורו בארץ ישראל. הוא נסע עם קבוצת מלווים בספינה.
"היו אלה ימים קשים ליישוב היהודי בארץ ישראל. באמצע הנסיעה התקבלה ידיעה על מסעות הטבח שערכו ערבים ביהודי ארץ ישראל. ליושבי האנייה נודע כי בפרעות נפגעו יהודים רבים. כששמע הרבי את הידיעות הקשות, חלה בכליותיו וחש כאבים עזים.
"באותה אנייה נסע גם דוקטור וואלאך. הוא הגיש לרבי טיפול רפואי, העניק לו תרופות מתאימות, והרבי הבריא.
"כשהתאושש הרבי מהחולי, פנה אליו דוקטור וואלאך ואמר כי הוא חש עגמת נפש רבה וצער עמוק ממה שאירע. "כעת, כשיא הרבי לגמרי, התברר שבעצם הרבי היה צריך להיות פטור מהמחלה והכאבים האיומים. הלא בהשגחה פרטית אני הייתי בספינה ונתתי לרבי את הטיפול הרפואי הנדרש כדי שהרבי יבריא וייפטר מהמחלה. ובכן, אילו לא הייתי אני בספינה, לא היה הרבי סובל מלכתחילה מההתקף, שהרי לא הייתי כאן כדי להגיש סיוע רפואי. נמצא, אם כך, שבגלל שהותי בספינה הרבי חלה!...".
"לכך התכוונתי באמרי שבית הרפואה סגור", סיים הרבי. "כשהרופאים אינם נמצאים, וממילא אין לחולים דרך להתרפא, ולאידך, רצונו של הקדוש ברוך הוא שיהיו בריאים – הרי שמלמעלה דואגים שמלכתחילה לא יהיה כל חולי! יש להכריז, אפוא, כי בית הרפואה סגור, וממילא יהיו כל בריאים...".
אגרות קודש – אדמו"ר הריי"צ, חלק ב, עמ' רא. ליקוטי שיחות, חלק ל, עמ' 67. תורת מנחם, חלק טו, עמ' 175. התוועדויות, תשמ"ה, חלק ה, עמ' 2770. תשמ"ז, חלק ב, עמ' 732. חלק ג, עמ' 188