בירא עמיקתא - הרבי הצ"צ מתיר עגונה בחכמה קדושה

בירא עמיקתא

היה זה ביום של חג. באחת מערי רוסיה, יצא לו יהודי אחד מביתו – ולא שב. כעבור שעות ספורות החלה אשתו המודאגת לערוך חיפושים אחריו. גם למחרת לא חזר האיש לביתו, וכך גם בימים הבאים. רבים מאנשי העיר יצאו לסייע לאישה בחיפושיה, אך העלו חרס בידם.

האברך היה צעיר לימים, והשאיר אחריו אישה עגונה. כשחלפו שבועות מספר, הבינו כי אסון קרה לאברך. אך, להיכן נעלם? מה עלה בגורלו? הדבר היה לחידה.

ימים ושנים התאבלה האישה האומללה על בעלה שאבד, ומאידך, הצטערה על שאינה יכולה להינשא בשנית לאיש אחר – שהרי מי יודע אם בעלה חי או מת.

אט אט הידרדר מצבה, והעצב ניכר היטב על פניה. מרוב יגונה היא כבר לא עצרה כוח לנהל את עסקיה, והחליטה למכור את כל אשר לה ולצאת למסע חיפושים אחרי הבעל האובד. בכל מקום אליו הגיעה האישה, שמעה מפי כול את אותו משפט: "לא ראינו ואף לא שמענו דבר מבעלך האבוד".

ביום מן הימים הגיעה העגונה האומללה לבית מדרשו של הרבי ה"צמח צדק". היא שהתה במקום ימים רבים, ובכל פעם שראתה את הרבי ניגשה לבקש ברכה מהרבי. באחת הפעמים היא ביכתה בפניו את מר גורלה והתחננה לישועה. שמע הרבי את כל פרטי הפרשיה, רשם כמה מילים על דף, והכניס את הפתק למעטפה סגורה וחתומה. "את זה תמסרי לרב העיירה בו התגוררת עם בעלך", אמר ולא פירט.

יצאה האישה לדרכה, בחזרה למקום מגוריה. בהגיעה, סרה לבית הרב וסיפרה לו את כל הקורות אותה. רב העיירה פתח ביראת קודש את המעטפה, ומצא בה פתק קטן, כתוב בכתב יד קודשו של הרבי ה"צמח צדק". בפתק היה כתוב: "כי יפתח או כי יכרה איש בור ונפל שמה".

הדברים היו סתומים. "אינני מבין את כוונת הצדיק, הדברים נראים לי כספר חתום", אמר הרב בצער. הוא קרא לאנשי עירו הזקנים והחכמים, אך גם הם לא מצאו פיתרון לדברים. רב העיירה הכיר בגדולתו של הרבי, וידע כי כל דבריו קדושים ונאמנים. כל היום היה הרב אחוז במחשבות, וגם בלילה לא הצליח להרדם, טרוד בפענוח הפתק התמוה.

השכם בבוקר יצא הרב ועימו שניים ממקורביו לביתו של האברך שנעלם. הבית היה שומם ועזוב. הם חיפשו היטב בכל חדרי הבית, ברפתות ובמרתפים, אך לשווא. כשעמדו כבר לעזוב את המקום, הבחין הרב לפתע כי באחד מקירות המרתף מותקנת דלת סתרים שכמעט אינה נראית לעין. ניסו לפתוח את הדלת, אך ללא הצלחה. רק לאחר מאמצים מפרכים הצליחו לשבור את הדלת. והנה, על הקרקע מוטלת גופת אדם, ללא רוח חיים. בקושי רב עלה בידם לזהות כי אכן מדובר באותו אברך אובד.

התברר כי החדר הנסתר שנחפר בתחתית הבית שימש כמקום אכסון עבור חביות שיכר. האברך ירד אל המחסן זה כדי להביא מעט שיכר בכדו, אך מפולת של עפר סגרה בעדו את הדלת והוא מת.

עוד באותו היום הותרה העגונה. רק עתה הבינו למה רמזו דברי הרבי ה"צמח צדק" בפתק שכתב לרב העיירה.

אוצר סיפורי חב"ד, חלק יז, עמ' 113

קשרים

• פרשת משפטים כא, לג - וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור.
  • שם כב, כג - והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתמים.