מאת הרב שמואל רסקין, חולון
חסידים ראשונים היו נוהגים ב'אִתְכַּפְיָא'. ומהי 'אתכפיא'? – במסגרת אילופה של הנפש הבהמית הקיימת אצל כל אדם, נהגו להימנע לעתים מביצוע מלא של פקודותיה ורצונותיה. דוגמה: הנפש הבהמית רעבה, אך אפשר לאחר את הסעודה בחצי שעה. היא רוצה בשרי – נאכל חלבי. היא רוצה מלוח – נאכל מתוק. וכך על זה הדרך. העיקר שתדע לה אותה נפש בהמית, מי כאן בעל הבית, ומי אחראי על העסק. אותם חסידים ראשונים אכן הצליחו באמצעות עבודת ה' הזו, להשיג שליטה מלאה על עצמם. דבר שאינו מובן מאליו בימינו אנו...
אחד מאותם חסידים קדמונים, התחיל לחנך את גופו בגיל צעיר מאוד, אלא שהוא עשה זאת בצורה מוגזמת מידי. כך שבשנות הרעב הגדול ברוסיה באמצע המאה שעברה – לא יכול היה גופו המוחלש להכיל את הקושי, והוא מצא עצמו בבית-רפואה רוסי חסר כוחות.
החברים החסידים לא יזניחו חבר ובאו לבקרו. כשנכנסו, דקות אחדות קודם שקיעת החמה, מצאו את חברם מתייפח ללא דמעות מחולשה. "מה אירע כעת?" שאלו. והוא השיב: "כוחותיי לא עמדו לי אפילו לקחת את התפילין ולהניחם. אנא, הזדרזו והניחו לי תפילין כל עוד לא שקעה השמש!". החסידים מיהרו לסייע לו בהנחת התפילין, ואחר-כך התיישבו לדבר. אך החסיד החולה לא נרגע, וכך בכה: "אימרו לי חבריי, מה בצע בארבעים שנה של עבודת ה'אתכפיא' אם פעם אחת הייתי מפספס חלילה הנחת תפילין? הלוא מוטב היה לאכול כגוי מבוקר ועד ערב עופות פטומים, לחיות כבהמה ממש, העיקר שלא לאבד חלילה וחס, פעם אחת של הנחת תפילין!".
יצאו משם החסידים, והגדול שבהם אמר: "אכן, צודק חברנו, עדיפה הנחת תפילין אחד על עשרות שנים של עבודה נפשית מאומצת של 'אתכפיא'. אך כדי להגיע להכרה הזו, בגודל הנחת תפילין אחת, יש לעבוד עשרות שנים בעבודת ה'אתכפיא'...".
מקור הסיפור
בסעודת הברית מילה של בנו של המשפיע דאנ"ש במונטריאול היו נוכחים ר' דוד קיוומאן (האראדאקער), ר' חאניע מאראזאוו הי"ד, ופנייע אלטהויז ב"ר אליהו חיים.
ר' פנייע אלטהויז סיפר שהרב יעקב מרדכי פאלטאווער אמר לפני פטירתו, ששלושים שנה של סיגופים שעשה, אינם שווים כנגד הנחת תפילין יום נוסף בחיים.
נענה ר' דוד הראדאקער: שלהגיע לכזה "הרגש", צריכים שלושים שנה של סיגופים.