פנסאי - כל אחד הוא אור קטן

"מהו חסיד?" – שאל חסיד פעם את רבו, רבי שלום דוב מליובאוויטש.

"חסיד הינו פנסאי, מדליק-פנסים!" השיב הרבי. באותם ימים היה מסתובב מידי ערב מדליק הפנסים, עם מוט גדול ובראשו לפיד, ומדליק את כל פנסי התאורה העומדים ברחוב המרכזי. "פנסאי יודע כי האש שבראש המוט איננה שלו, ותפקידו הוא רק להדליק את הפנסים".

"ואם הפנס נמצא במדבר שממה" – שאל החסיד – "האם גם שם יש לטרוח ולהדליק אותו?". "כן", ענה הרבי, "יש להדליק את הפנס כדי שהכל יראו שזהו מדבר שממה. והמדבר אף הוא יתבייש בפני הפנס...".

"ואם הפנס נמצא בים?" – התעקש החסיד. "או אז, יש להתפשט לקפוץ לים ולהעלות אור בפנס", השיב הרבי.

ואז שאל החסיד: "רבי, אני לא רואה פנסים!". והרבי ענה: "זה בגלל, שאתה עדיין לא פנסאי!".

"רבי" בכה החסיד, "כיצד נעשים לפנסאים?". "עליך לעדן את עצמך, עד שתצליח לראות את הפנס שבתוכך, וכשתראה את הפנס שלך – תוכל גם לראות את הפנס גם בסובבים אותך!".

קשרים

הרב שמואל רסקין, חולון

נרות להאיר / בהעלותך את הנרות / חנוכה

בחנוכה נדרשים כולנו להאיר. להאיר את הבתים, להאיר את הרחוב, להאיר את הלילה, להאיר את החושך.

והאור של חנוכה הוא אור של נסים, אור שהודלק לראשונה בימי החשמונאים בבית המקדש, הוא דלק אז שמונה ימים רצופים, ובכך שבר את המסגרת הקבועה של המספר שבע (שבוע כולל שבעה ימים, וזה מעגל הזמן הרגיל, לכן חגי ישראל הקדומים הם שבעה ימים. חנוכה נמשך שמונה ימים כדי ללמד שהוא על-זמני, נצחי ונסי).

כיצד יכולים אנחנו להאיר, וכי אנחנו עצמנו מוארים?

אז הנה כמה תובנות "חסידיות-פנסאיות": ראשית, האור הוא לא שלנו. יש לנו את הכוח והיכולת להאיר, ליצור טוב וקדושה מכיון שנבחרנו לכך על ידי בורא העולם. לא משנה מהם הכישורים והכשרונות שלנו, יש לנו את הכח בידיים!

שנית, אין תפקידנו להדליק אבנים. אנחנו מדליקים פנסים! כל יהודי ויהודיה בסביבתנו הם בעצמם פנסים, אנחנו צריכים רק "להאיר" אותם, לגרום להם לזהות את האור שבתוך תוכם, ואז יהפכו גם הם עצמם לפנסאים.

שלישית, עלינו לזכור שחשמונאי-פנסאי לא פוחד מקשיים, הוא נכון לכל אתגר, ויודע שלכך הוא נוצר.

ולסיום: כל זמן שאנחנו לא מזהים את הפוטנציאל הטוב והמאיר של כל הסובבים אותנו – עלינו לעסוק בבירור עצמי, האם הפנס שלנו עצמנו דולק ומאיר.