תשעת הגברים שישבו בחדרו של הבעל-שם-טוב, הביטו זה בזה מופתעים. הבוקר זומן כל אחד מהם בנפרד לאסיפה דחופה בשעת הצהריים בביתו של הבעש"ט. וכעת כשהם יושבים סביב שולחן העץ ומגלים מי החברים שהוזמנו לאסיפה, הופך האירוע לתמוה מאוד.
המשותף לכל התשעה הוא המקצוע. כולם גנבים. כולם עובדי משמרת לילה בתעשיית הגנבה של העיר מז'יבוז' ומשם ההיכרות המוקדמת שלהם. חלקם קולגות, אחרים דוקא מהמתחרים – אבל המקצוע משותף.
הבעל-שם-טוב יושב בראש השולחן, מביט ברוך ואהבה על כל אחד מהם, ולבסוף פותח את פיו: "ראו יהודים (כך, מכנה הבעש"ט כל אחד: "יהודי". אין אצלו עוד מעמדות מלבד המעמד הנשגב של 'יהודי'. וכך הוא מכנה את כולם), זומנתם הנה כדי לסייע לי ולכלל ישראל בבעיה חמורה. בשמים נגזרה גזרה קשה על ישוב יהודי ועלינו לבטלה. הא לכם ספרי תהילים, אתם תשעה ואני העשירי – יחדיו נתפלל ונבקש, ובעזרת השם תבוטל הגזרה!".
"מה רוצה רבינו, שנתפלל אנחנו? היודע כבודו מה המשותף לכולנו? דוקא אנחנו?!". שאלו העיניים של כולם.
"כן", השיב מחולל תנועת החסידות, "המצב קשה מאוד. ננעלו שערי שמים. רק פורצים מנוסים יוכלו לפותחם...".
•••
ואלו שבע המידות הטובות שלמד רבי זושא מהגנב: א) פועל בצניעות. ב) מוכן להעמיד עצמו בסכנה. ג) מחשיב דברים קטנים כמו דברים גדולים. ד) מוכן לטרוח הרבה. ה) זריזות. ו) לא מאבד את התקווה. ז) אם לא הצליח בפעם הראשונה חוזר הרבה פעמים.