הרב שמואל רסקין
פרשת תולדות מכירה לנו את אבא יעקב והדוד עשו. יעקב אבינו מתואר כ"איש תם יושב אוהלים", אך עד מהרה מתברר שה"תם" הזה יודע פרק בהלכות גנבה ורמאות. הוא יודע היטב כיצד "לסדר" את עשו ולקחת את הברכות, שלא לדבר על ההתמודדות הארוכה עם החותן, לבן הארמי.
מהו באמת המסר והמוסר-השכל שמבקשת התורה ללמדנו כשהיא מציגה את מעשה "גנבת" הברכות?
יעקב ועשו הם גם סמלים. יעקב הוא סמל לעולם הבא, לטוהר, למידות טובות, ליושר, לתורה ומעשים טובים. עשיו הוא סמל לעולם הזה, לערמומיות, להתעסקות עם דברי הגוף כאכילה ושינה, למלאכת ה"שדה" – עבודת הכפיים, ושאר הדברים הנכרכים במילים "עולם הזה". בין יעקב ועשו קיים סוג של הסכם לא כתוב: העולם הבא שייך ליעקב והעולם הזה שייך לעשו.
לשון אחרת: כיצד ללמוד-תורה, להתפלל, לגמול חסדים ולשמור שבת – את זאת יש ללמוד מיעקב. אך כיצד לאכול, לעבוד, לסחור ולבלות – את זאת יש ללמוד מעשו.
אך יעקב לא ממש מוכן להסכם הזה. יעקב גונב את חלקו של עשו. יעקב מתנהג ביושרה גם בביזנס, נוהג כיהודי גם כשהוא אוכל, מחזיק בסטנדרטים מוסריים גבוהים מאוד גם כשהוא מתחכך עם העולם הזה, עולם השקר.
ועשו טוען: זוהי גנבה! אני לא קבעתי עבורך כיצד להיות יהודי, אתה אל תקבע עבורי כיצד להיות בן-אדם. יטען עשו אשר יטען, מסורת אבותינו בידינו: אנחנו גנבים! אנחנו "מעבירים" כל העת את עולם החול והחולין (עשו) לרשות הקודש והתורה (יעקב). כך נעשה וזהו תפקידנו כיהודים.
•••
יעקב אבינו נקרא כך על שם ש"ידו אוחזת בעקב עשו", על שם ההתעקשות וההתפתלות ("ויעקבני זה פעמיים") בפיתולי החיים מול ועם עשו. יעקב הוא מי ש"גנב" את הברכות, "קנה" את הבכורה, והוא יריבו המר של עשו.
בפרשת וישלח מודיע ה"איש" ליעקב: "לא יעקב יאמר עוד שמך – כי אם ישראל. כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל". רש"י מסביר: "לא יאמר שהברכות באו לך בעקבה ורמיה, כי אם בשררה וגילוי פנים" – תוקף ושליטה.
יעקב נקרא כך ששה ימים בשבוע. ששה ימים של "עקבה ורמיה", התעסקות מתישה במלחמת הקיומית עם היצר הרע, העבודה והנסיונות שבעולם. היהודי נאלץ לשחק את המשחק של הגוי. לקנות ולמכור, לאכול ולישון, ולעשות זאת כמו יהודי. לא קל "לגנוב את עשו" ולשרוד בתוך הג'ונגל העולמי כ"יעקב איש תם".
אך ברגע שנכנסת השבת, פושט יעקב את בגדיו והופך ל"ישראל". היום לא הולכים לעבודה. השבת קודש לבית-הכנסת ולמשפחה, ללימוד תורה ולהתעלות רוחנית, לניגוני-מסורת ולרעיונות עמוקים בפרשת השבוע. הברכה של השבת איננה באה "בעקבה וברמיה" אלא "בשררה וגילוי פנים". כי בשבת כל בית – ארמון, אבא ואמא – מלך ומלכה, והילדים – נסיכים.
•••
ואלו שבע המידות הטובות שלמד רבי זושא מהגנב: א) פועל בצניעות. ב) מוכן להעמיד עצמו בסכנה. ג) מחשיב דברים קטנים כמו דברים גדולים. ד) מוכן לטרוח הרבה. ה) זריזות. ו) לא מאבד את התקווה. ז) אם לא הצליח בפעם הראשונה חוזר הרבה פעמים.