המשפיע הנודע ר' מענדל פוטרפס אמר פעם, שההוראה בעבודת ה' שהוא למד מהמטוס היא - כשמתרוממים, פתאום העולם נראה קטן.
•••
כאשר מתרוממים - לומדים ומתבוננים קצת על גדלות ה' ומתחזקים בפועל בלימוד תורה ובקיום מצוות, ממילא כל הדברים אחרים נעשים קטנים. וזוהי מהות התשובה - להתרומם.
באיגרותיו, הרבי מדגיש יסוד זה פעם אחר פעם. הוא כתב שוב ושוב, שאדם צריך להשקיע את עצמו בתנועה חיובית, ולא בתנועה שלילית. כאשר אדם מקבל על עצמו להתחזק יותר בעניינים של תורה ומצוות, וההחלטות לא צריכות להיות גרנדיוזיות אלא דברים שהם ברי יישום, הרי אז רואים בחוש כי "מעט מעט אגרשנו": לאט לאט היצר נדחה מפני אור המצווה, ואז אתה מוצא את עצמך מוסיף עוד חיזוק, בכמות ובאיכות.
כמו בכל תחום, המפתח הגדול להצלחה הוא ההתמדה והעקביות. להיות החלטי, להתרגל לדברים ולהיכנס לתוכם בעבודה יום יומית. חלק מהעקביות היא ללכת צעד אחר צעד ולא ללכת בגדולות ונפלאות.
הרבי כותב באחד ממכתביו:
"העבודה בקדושה היא לאט לאט וביגיעה, ובמילא אין לתבוע מה' יתברך אשר יהיה נס ולפתע פתאום בלא יגיעה מתאימה יהפך מן הקצה אל הקצה. לאידך גיסא מובטח על פי פסק דין תורתינו הקדושה יגעת ומצאת...". ובמכתב מפורט יותר כותב הרבי: "במענה למכתבו בו שואל עצה להעדר הסדר אצלו, שמחליט להתנהג באופן מסוים ואינו נמשך זמן רב ומשנה הנהגתו, ובמילא מבלבל זה לעצמו. "בכלל שינויים כאלו באים לעיתים תכופות מפני שמחליטים עניינים שהם לא בערך למצב בהווה. זאת אומרת, שחפצים לדלג, בה בשעה שהסדר הרגיל הוא "מעט מעט אגרשנו", להעלות בקודש צעד אחר צעד (מלבד במקרים יוצאים מן הכלל, שאז הסדר ד"מדלג וקופץ" ועד להפך מן הקצה אל הקצה "בשעתא חדא וברגעא חדא", אבל אין זה הסדר ד"תמידים כסידרם").
"מובן גם כן שהיצר משתדל לבלבל גם בעבודה ובהנהגה האמורה, אבל אדרבה, מזה עצמו צריכים להוסיף כוח במלחמת היצר. וכידוע ההתבוננות בהשתדלות הכי גדולה של היצר לפתות את האדם, כיון שזוהי תכלית בריאתו [של היצר: לפתות את האדם] - הרי צריכה להיות ההשתדלות פי כמה מצד האדם למלאות תכלית בריאתו הוא, כדברי חז"ל "אני נבראתי לשמש את קוני". והובטחנו "אדם מקדש את עצמו מעט מלמטה - מקדשין אותו הרבה מלמעלה"".
החלטות כאלו אפוא צריכות להיות מדידות ולא ערפיליות. למשל, לקבל על עצמך להוסיף על תלמודך הקבוע וללמוד לפני תפילת שחרית ממאמר חסידות רבע שעה על גדולת ה'. ללמוד קצת, וגם אחרי הלימוד לחשוב מעט על מה שלמדת באופן אישי, כלומר לא רק כהשכלה, אלא גם כדברים שפונים ונוגעים ומתייחסים אליך ממש.
רבע שעה כזאת יכולה לשנות תנועת חיים שלמה. ופה יש נקודה מעניינת מאוד ברמה הפסיכולוגית. ידוע פתגם המגיד ממעזריטש, ש"כשיש חור בגוף - יש חור בנשמה", והרעיון הוא שהגוף והנשמה הם אחדות הוליסטית אחת. ולכן, אותו עקרון פועל כמובן גם הפוך, וגם את זה ניתן לבחון בחוש: כשאדם מתקדם ברוחניות, כשהוא ממלא בעקביות אחרי ההחלטות הטובות שלו, נוצרת בו גם תנועה של סיפוק נפשי ומילוי פנימי. הנשמה רעבה לכך, וכאשר לא מספקים לה את המזון שלה היא נעשית רעבה, והדבר משפיע בלי ספק על מצבו הנפשי של האדם, מכניס אותו לטלטלה ול"בלבלת". לעומת זאת, כשמתרוממים - הכול נראה לפתע קטן. כל הדברים המבלבלים והמעכירים נראים דלי משמעות, ובאדם נכנסת תנופה חיובית רעננה, תנועה של תשובה קדושה, "מתוך שמחה".
קשרים
- כמו במטוס - עולים בהדרגה וכנ"ל.
- תניא פרק לג - מפני שכל הנבראים בטלים אצלו במציאות ממש כביטול אותיות הדבור והמחשבה במקורן
- תניא פרק מג - וכלא ממש חשיבי ואין ואפס ממש כביטול אור וזיו השמש בגוף השמש עצמה ואל יוציא אדם עצמו מהכלל שגם גופו ונפשו ורוחו ונשמתו בטלים במציאות בדבר ה'