רבי חנינא בן דוסא, הצדיק המפורסם, מצא בחצר ביתו כמה תרנגולות בסל. מישהו שכח כאן את התרנגולות.
מיד הכניסן לביתו ונתן להן לשתות ולאכול. אבל עברו השעות וגם הימים ואף אחד לא הגיע לבקש את התרנגולות. ובחצר ביתו של רבי חנינא? ממש שמח.
התרנגולות הטילו ביצים, ומהן בקעו אפרוחים ושוב תרנגולות ושוב ביצים. מה קדם למה? התרנגולות שנשכחו. אבל עכשיו כל הבית היה מלוכלך מהן, והרעש הגדול שעשו הפריע לו מאוד.מה עשה? מכר את התרנגולות. ובשווי הכספי שלהן קנה עיזים.
בחלוף הזמן, ומדובר בכמה שנים, שומע יום אחד רבי חנינא אדם שעובר מול חלון ביתו ומצביע לחברו ואומר לו: אתה יודע מה? פה שכחתי פעם את התרנגולות שלי. זה היה מזמן, בוודאי מתו או נלקחו בידי מישהו....
שמע זאת רבי חנינא, מיהר החוצה קרא לאותו פלוני ואמר לו: בוא איתי. לקח אותו אל דיר העיזים ואמר: אלו שלך.
פרץ האיש בצחוק: השארתי כאן כמה תרנגולות, מה הן הפכו לעדר שלם של עיזים? סיפר לו רבי חנינא את החילופין שעשה.
אותו אדם נדהם עד כמה טרח רבי חנינא בשביל משהו שהוא ברשלנות איבד, ועד כמה הכפיל ושילש את כספו..
הגמרא אומרת שרבי חנינא הוא דוגמא לקיום נפלא של מצוות השבת האבידה. כי זו מצוה מן התורה. לא! זה איננו מנהג יפה אלא זו הלכה!.
התורה מצווה אם נראה שור או שה נידחים – נאבדים, אין להתעלם. אלא: השב תשיבם לאחיך. ואם בעל החפץ לא קרוב אליך ואתה אפילו לא מכיר אותו?
ואספתו אל תוך ביתך. תאסוף את המציאה ותשמור עליה עד שיבואו לדרוש ממך את האבידה. וכן תעשה לחמורו, וכן תעשה לשמלתו, וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה, לא תוכל להתעלם..."
מקורות
תלמוד בבלי מסכת תענית דף כה עמוד א
רבי חנינא בן דוסא הוו ליה הנך עיזי, אמרו ליה: קא מפסדן. אמר: אי קא מפסדן - ניכלינהו דובי, ואי לא - כל חדא וחדא תיתי לאורתא דובא בקרנייהו. לאורתא אייתי כל חדא וחדא דובא בקרנייהו.
- [העזים שלך מזיקות אותנו!' צעקו השכנים על רבי חנינא בן דוסא. במקום ללכת למרעה הן רועות בשטחים המעובדים שלנו. אמר להן רבי חנינא: אם אכן מזיקות הן יאכלו אותן הדובים. אבל אם הן לא מזיקות, תביא כל אחת מהעזים דוב נעוץ בקרניה.ובערב חזרו העזים מן המרעה כשדובים נעוצים בקרניהן.] הוה ליה ההיא שיבבתא דקא בניא ביתא. ולא מטו כשורי. אתיא לקמיה, אמרה ליה: בניתי ביתי ולא קמטו כשוראי! - אמר לה: מה שמך? אמרה ליה: איכו. - אמר: איכו נימטו כשוריך. תנא: הגיעו, עד שיצאו אמה לכאן ואמה לכאן. ויש אומרין: סניפין עשאום. תניא, פלימו אומר: אני ראיתי אותו הבית, והוו קורותיו יוצאות אמה לכאן ואמה לכאן. ואמרו לי: בית זה שקירה רבי חנינא בן דוסא בתפלתו.
ורבי חנינא בן דוסא מהיכן הוו ליה עזים? והא עני הוי. ועוד, אמרו חכמים: אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל! אמר רב פנחס: מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו והניח שם תרנגולין, ומצאתן אשתו של רבי חנינא בן דוסא, ואמר לה: אל תאכלי מביציהן. והרבו ביצים ותרנגולין, והיו מצערין אותם, ומכרן, וקנה בדמיהן עזים. פעם אחת עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין, ואמר לחבירו: בכאן הנחתי התרנגולין שלי. שמע רבי חנינא, אמר לו: יש לך בהן סימן? - אמר לו: הן. נתן לו סימן ונטל את העיזין, והן הן עיזי דאייתו דובי בקרנייהו.
רש"י:
קא מפסדי לן - שדות.
דובים - וזאבים בשדות.
ולא מטו כשורי - אין הקורות מגיעות מכותל לכותל.
איכו נימטו כשוריך - יאריכו הקורות.
סניפין היו - הקורות של חליות היו, במעשה נס נדבקו להן חתיכות קטנות לאורכן.
הערות
- לסיפורים נוספים על רבי חנינא בן דוסא ראה באתר דעת.
- רבי חנינא בן דוסא – תנא בדור הראשון של התנאים (40 לספירה) חי בגליל התחתון והיה מפורסם כחסיד וצדיק בזכות מעשיו.