אביו הצעיר של הזקן
פעם הלך הרבי ה"צמח צדק" ברחוב, וראה שני אנשים שהולכים יחדיו, האחד זקן והשני צעיר. והנה, מסיבה כלשהי, התחיל הצעיר לנזוף בזקן ואף הכה אותו.
ניגש הרבי אל הצעיר והוכיחו. "כיצד אתה מעז להכות איש זקן?!".
לתדהמתו של הרבי, השיב לו הצעיר: "מבוגר אני ממנו בשנים רבות, הלא זה בני!...".
"כיצד ייתכן הדבר?", שאל אותו הרבי בפליאה.
סיפר לו הצעיר-המבוגר את סיפור הדברים. "זכיתי להיות משרת בביתו של הבעל שם טוב. פעם טאטאתי את החדר בו ישן הצדיק. ליד מיטתו עמדו נעלי הבית של הבעל שם טוב, ובזמן שניקיתי את החדר, נזהרתי מאד שלא לנגוע בנעלי הבית, ואף לא להזיזם ממקומם.
"כשהתעורר הבעל שם טוב, הוא הבחין כי נעלי הבית נשארו במקומם. הדבר גרם לו קורת רוח, והוא בירך אותי באריכות ימים. "עד מאה ועשרים שנה!", בירך הבעל שם טוב.
"מששמעתי את הברכה שהוענקה לי מפיו של הצדיק הקדוש, הרהבתי עוז ואמרתי: "וכי מה תועלת יש בברכה זו? הלא אם אהיה זקן מופלג אהיה למעמסה על בני משפחתי ואיאלץ להיות תלוי באחרים!... אינני רוצה בברכת אריכות ימים שתהפוך אותי לחפץ מיותר שאינו מסוגל לשום דבר!".
"השיב לי הבעל שם טוב: "אם כן, הנני מברך אותך שתישאר כך, כפי שאתה כעת, עד מאה ועשרים!...".
"ברכתו של הבעל שם טוב התקיימה, והזקן הזה, שנראה מבוגר ממני, הוא בני", סיים הקשיש בעל החזות הצעירה את סיפורו המופלא.
השמועה על משרתו של הבעל שם טוב שזכה להאריך ימים התפשטה בקרב החסידים. רבים התאספו סביבו וביקשו ממנו לתאר לפניהם את מראה הצדיק – הלא הוא זכה לראותו בעיניו ממש, לפני שנים רבות! הוא היטיב לתאר להם מזכרונו את מראהו של הבעל שם טוב, ובין השאר סיפר כי שער ראשו וזקנו של הצדיק היה בצבע בהיר, בלונדיני.
רשימות דברים, חלק א, עמ' ב. ליקוטי סיפורים, עמ' ט. רמ"ח אותיות, אות נא