שותף בחלום
בעיר אחת התגוררו שני סוחרים שותפים, חברים וידידים בלב ונפש. כל חייהם חיו בנאמנות גמורה, והיו ישרים זה לזה.
ביום מן הימים חלה אחד מהם במחלה קשה, עד שהרגיש שלא יצליח עוד לקום ממיטת חוליו. הוא זימן אליו את חברו, השותף, וביקש אותו בטרם מותו: "הבטח לי שגם אחרי מותי יתנהל העסק בשותפות כפי שהיה עד כה. השגח על אלמנתי ועל ילדיי היתומים כאילו הם בני ביתך שלך". הם תקעו כף, והשותף הבטיח למלא את בקשתו.
היהודי אכן נפטר לבית עולמו, והשותף מילא אחר בקשתו. הוא השגיח על היתומים כאילו היו ילדיו ממש. כשהיה הולך לקנות בגדים לילדיו, הקפיד לקחת גם את היתומים ולרכוש להם בגדים. במשך תקופה ארוכה לא היפלה לרעה כלל את ילדי חברו מילדיו שלו.
אולם, הזמן עושה את שלו. אט אט נחלשה מסירותו הרבה, והיתומים הרגישו כי הוא כבר לא דואג עוד למחסורם כבעבר. בצר להם, הם השתטחו על קבר אביהם המנוח ותינו את צערם. "השותף אינו מקיים עוד את הבטחתו, הוא זונח אותנו לאנחות".
בא הנפטר אל שותפו החי בחלום הלילה, והוכיח אותו בדברים קשים. "מדוע אתה מתנהג כך לילדיי? הלא הבטחת לי את שהבטחת! כיצד מעז אתה לזנוח אותם ולהפר את הבטחתך?!".
הזדעזע החבר מדברי החלום, והבטיח לשותפו כי יחזור למלא את ההבטחה שהבטיח. שוב חזר להתעניין בבני ביתו של הנפטר, ושוב דאג לילדים כאילו היו ילדיו שלו. ברם, כעבור זמן מה, מבלי משים, שוב נחלשה התמסרותו עד שעזב את היתומים לנפשם. הלכו היתומים להתחנן שוב על קבר אביהם. שוב התגלה המת אל השותף בחלום ותבע שיקיים את הבטחתו. קיים השותף את ההבטחה לזמן מה, אולם שוב, מרוב טרדותיו, פחתה מסירותו, והוא זנח את היתומים עד ששכחם.
היתומים כבר הורגלו לכתובת העזרה החדשה, וידעו כי בכל עת שיידרש לכך, יבוא אביהם בחלום הלילה אל השותף ויתבע את עלבונם. הם באו, אפוא, שוב לקבר אביהם, וביכו את מר גורלם. הם ציפו שלמחרת היום יבוא השותף נרגש לספר להם על החלום שחלם, ויחזור למלא את הבטחותיו. אך לא כן היה. חלף יום, חלפו יומיים, חלף שבוע ויותר, ואין סימן לחלום הקבוע. היה הדבר לפלא בעיניהם.
רק לאחר זמן הופיע לפתע המנוח בחלומו של השותף, וגער בו. "כיצד מעז אתה להפר את הבטחתך? מדוע זנחת את ילדיי לאנחות?".
בתוך הדברים, סיפר המת בחלום לשותפו מה גרם לאיחור בהופעתו בחלומו זמן כה רב. "אל תתפלא על כך שלא באתי אליך מיד כשזנחת את ילדיי, למרות שהם באו לקברי וביקשו את עזרתי. הסיבה לכך היא כזו: ישנו צדיק אחד בעיירה ליובאוויטש, ושמו רבי מנחם מענדל, והוא חשוב מאד כאן, בעולם העליון. זה לא מכבר הוא נקרא על ידי הממשלה לבוא לפטרבורג, ולפני נסיעתו החליט לבקר את קבר אמו בליאזנא. התכונה לקראת ביקורו בקבר האם הייתה רבה. נשמות עפו מכל עבר כדי להודיע לאמו הצדקנית כי הוא יבוא לבקר את קברה. כשראיתי את מרוצת הנשמות, מיהרתי גם אני ביחד עימהן. לפיכך איחרתי לבוא אליך כדי לעורר אותך על הטיפול בבני ביתי...".
בבוקר היה השותף נפעם. הוא מעולם לא שמע על העיירה ליובאוויטש, ולא את שמו של הרבי ה"צמח צדק", רבי מנחם מענדל. הוא היה איש עסקים שכלל לא התעניין בגדולי הצדיקים שבדורו. עתה, כששמע את סיפור הדברים משותפו המנוח, החליט לקום ולנסוע לליובאוויטש כדי לבדוק האם יש אמת בדברים.
כשהגיע לשם, היה הרבי עדיין בפטרבורג... הוא סיפר לחסידים את כל סיפור הדברים כפי שהתרחשו. במשך הזמן נעשה לחסיד נלהב של הרבי ה"צמח צדק".
שמועות וסיפורים, חלק א, עמ' 61