עגונה קשישה וצאצאי צאצאיה
חסיד אחד, ששימש כשוחט באודסה, נסע ביחד עם אשתו למעיינות מרפא מחוץ לעיר. בדרכם עברו בכפר והחליטו להתעכב במלון ששכן שם. בעלת המלון היתה אישה זקנה מאד, ועימה התגוררו בניה ובני בניה, וגם הם כבר אנשים זקנים באים בימים. ויהי הדבר לפלא בעיני החסיד ובעיני אשתו.
האישה ראתה שהאורח הוא מגזע החסידים, והרגישה במבטי הפליאה שלו ושל אשתו. היא החליטה לספר לו את הסוד.
"בימי עלומיי, ואני רק כבת עשרים וחמש שנה, נעלם לו בעלי ביום בהיר אחד ולא נודע מקום הימצאו. נותרתי עגונה, לבדי, ועימי ילד קטן שנולד לי ממנו. לא הועילו כל חיפושיי – בעלי נעלם כאילו בלעתו האדמה.
"הדבר אירע עוד בתקופתו של הבעל שם טוב הקדוש. החלטתי לנסוע אליו כדי שיעזור לי בצרתי. בדרך לא דרך הצלחתי לבוא אל הצדיק ולשטוח בפניו את סיפור הדברים.
"השעין הבעל שם טוב את ראשו הקדוש על ידיו, הרהר מספר רגעים, אחר כך הביט בי בחמלה גדולה ובישר לי בצער רב את הבשורה הקשה: "אינני יכול לעזור לך. בעלך מת אך אין עדים לדבר, ולפיכך את תישארי עגונה כל ימי חייך".
"אולם, כדי לנחם אותי בצערי ויגוני הוסיף הבעל שם טוב ואמר: "בתי! אם תבטיחי לי כי תהיי אישה כשרה כל ימי חייך, אתן לך ברכה לאריכות ימים, ועוד תראי דורות ודורי דורות מבנך זה הקטן, ואברך אותך גם בעשירות גדולה". הבטחתי לו את שביקש".
סיימה האישה את סיפורה ואמרה: "עתה מלאו לי מאה וחמש שנים. תודה לא-ל, הפרנסה מצויה בשפע בזכות ברכת הצדיק, וכפי שרואים אתם – צאצאים וצאצאי צאצאים, עד חמישה דורות, מצויים כאן עימי במחיצתי...".
סיפורי חסידים, עמ' 204. ליקוטי סיפורים, עמ' יד