פקח ממשלתי מגיע לחווה נידחת אי שם במדבריות נבדה שבארה"ב, ובידו צו חיפוש.
החקלאי אומר לו "אין בעיה כבוד הפקח, רק בבקשה, אל תיכנס לשדה ההוא." והוא מצביע לעבר אחד השדות.
עונה לו הפקח "אני נציג הממשלה. יש לי צו ביד! זה אומר שאני אכנס לאן שאני רוצה, מתי שאני רוצה עם מי שאני רוצה. ברור? יש שאלות?"
החקלאי ממלמל בחוסר עונים "בסדר" וחוזר לעבודה שלו.
חולפות להן כמה דקות, והחקלאי שומע צעקות מהשדה. הוא רואה את הפקח בורח כל עוד נפשו בו, מהשור הענק, והשור מצמצם פערים מהר מאד, סיכויי הפקח הולכים וקטנים...
הפקח צועק בכל כוחו לחקלאי: "'הצילו' השור שלך הולך להרוג אותי!!!"
החקלאי עונה לו בצעקה:
"הצו!... תראה לשור את הצו!..."
בפרשת השבוע אנחנו נתקלים בדיני "ארבעה אבות נזיקין", שמשמעם שעל האדם צריך לשמור על רכושו ושלומו של הזולת, ולכן אם הוא או רכושו של הזיקו אפילו בטעות אדם אחר, עליו לפצות אותו על הנזק.
לכן, גם במקרה ש"שור תם", שור תמים, שמעולם לא הזיק, פגע בזולת. על הבעלים לשלם חצי מהנזק. במקרה שמדובר ב"שור מועד" שור שכבר הזיק בעבר, והתרו על כך בבעלים שישמרו עליו. כאן, הבעלים מתחייבים לשלם את מלוא הנזק.
גם כשהתורה עוסקת ב'שוורים', ברובד פנימי יותר זה קשור גם לאדם עצמו. ואכן בתורת החסידות מוסבר שבנפש האדם יש "נפש בהמית".
הנפש הזו היא לא רעה, אלא שצריך לשמור עליה שלא תזיק. מצד שני יש בה גם תכונות טובות וכוח עצום שניתן וצריך לרתום אותה לקדושה. בדיוק כמו את הבהמה.
כשהאדם נולד, הנפש הבהמית שלו היא 'שור תם'. מטבעה היא לא מתאווה לדברים אסורים אלא רק לתאוות העולם הזה המותרות. לכן כשהיא נכשלת בעבירה, זה נחשב לחריגה מטבעה, ולכן גם קל לה לחזור בתשובה.
אבל אם האדם נכשל שוב ושוב בחטא והתרגל לכך הוא הופך ל'שור מועד'. זה הופך להיות ההתנהגות הטבעית שלו.
איך אדם כזה יכול לחזור בתשובה?
בדיוק כמו בשור.
כך הרמב"ם פוסק לגבי שור מועד, שאם "התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח", זאת אומרת שבמצב רגיל, כשילדים מרגיזים אותו הוא היה "מטפל" בהם, והנה עכשיו הוא "התאפק" ולא עשה את זה. זה גורם שדינו מכאן ולהבא ישוב להחשב כ'שור תם', והוא חוזר לתמותו.
אותו דבר בעבודת ה'. כשאדם חוזר בתשובה והוא עמל לזכך את נפשו הבהמית עד כדי כך, שכאשר היתה לו הזדמנות לחטוא שוב, כמו בעבר, והוא הצליח להתגבר על עצמו, הרי שאז פוקע ממנו הכינוי של 'שור מועד' והוא הופך חזרה להיות 'שור תם'.
אבל מה יעשה אדם שלא מצליח, למרות כל המאמצים שלו, לשנות את נפש הבהמית שתרצה לעשות רק דברים טובים?
לזה מגיע עוד דין מעניין הנלמד מהשור. הרמב"ם פוסק שאם שור מועד החליף בעלים, עבר לרשות אדם אחר, הוא חוזר להיות 'שור תם'. היות והבעלים החדשים מתייחסים אליו ושומרים עליו בדרך אחרת, זה גורם שהטבע שלו משתנה בהתאם.
אותו דבר גם בעבודת ה'. יהודי שרוצה לבטל מהנפש הבהמית שלו את גדרה כ'שור מועד', הוא יכול לעבור ל'רשות אחרת'. להיכנס ולהשקיע את עצמו בתוך עולם חדש, של קדושה, רוחניות, לימוד תורה, תפילה וקיום המצוות. אז כשהוא כל כולו מונח בעולם הקדושה ממילא עוזבת אותו שליטת היצר והרגילות הרעה.
עד כדי שהוא "חוזר לתמותו", מלשון "תמימות ושלימות".
הנפש הבהמית הופכת להיות טוב גמור. וכלשונו הקדוש של ספר התניא "כמו יצר הטוב ממש"!