מאת הרב אלי וולף, מוסקבה / משיחת שבת משפטים תשכ"ד
פרשת תרומה פותחת בפסוקים (כה, ב-ג) "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה, מאת כל איש אשר תדבנו לבו תקחו את תרומתי. וזאת התרומה אשר תקחו מאיתם, זהב וכסף ונחושת".
כל מילה בתורה הינה מדוייקת וניתן ללמוד ממנה רבות, אין מילה או אות מיותרים בתורה. מכך שהתורה כופלת ואף משלשת בפסוקים אלו את המילה "תרומה", למרות שהתורה יכלה לכתוב אותה פעם אחת בלבד והבנת תוכן הפסוק לא היתה נפגעת - למדו חכמינו בתלמוד ירושלמי (שקלים א), שהתורה מדברת כאן על שלושה סוגים שונים של תרומה.
שלושת התרומות הינם: (א) "תרומת האדנים", תרומה לעשיית אדני המשכן, (ב) "תרומת המשכן", תרומה לבניית המשכן עצמו, (ג) "תרומת המזבח", תרומהלרכישת בהמות עבור קרבנות ציבור.
(א) ה'אדנים' הם היסוד שעליהם הוצבו קרשי המשכן, הם הבסיס שעליהם הועמד המשכן, הם היו מעין "בלוק" העשוי מיציקה של כסף, וכסף זה נאסף מתרומות בני ישראל, שכל אחד נתן מחצית השקל לצורך זה, כפי שהתורה מפרטת זאת באריכות בהמשך החומש, בפרשת פקודי.
(ב) התרומה השניה היא תרומת כל המוצרים והפרטים שמהם נבנו המשכן וכל כליו ופרטיו, זו התרומה שהפרשה שלנו עוסקת בה באריכות ובפירוט, תרומות הזהב, הנחושת, עצי שיטים, צמר בצבעים שונים, אבני חן, שמן ובשמים וכו' - התרומות שמהם בנו את המשכן וכליו.
(ג) התרומה השלישית היא, כמסופר בתחילת ספר במדבר, שם מנו את עם ישראל באמצעות מחצית השקל, ומכספים אלו נרכשו בהמות לצורך הקרבת הקרבנות, קרבנות ציבור, על גבי המזבח.
תרומה זו היא לא לצרך בנית המשכן, אלא לשם מימוש מטרתו וייעודו של המשכן. תפקידו של המשכן הוא, כלשון הרמב"ם בפתח הלכות בית הבחירה "מצוות עשה לעשות בית לה', מוכן להיות מקריבים בו קרבנות", הקרבת הקרבנות על גבי המזבח - זו התכלית של בניית המשכן וכליו.
ולמרות שפרשתינו עוסקת בעיקרה בתרומה השניה, "תרומת המשכן", תרומת המוצרים השונים לצורך בניית המשכן, בכל זאת כבר בתחילת הפרשה, התורה מרמזת גם על תרומת מחצית השקל שממנו ייצקו את האדנים, היסוד להעמדת המשכן - אודותיה נקרא בפרשת פקודי, וגם על תרומת מחצית השקל לצורך הקרבנות, לצורך עבודתו הסדירה של המשכן - אודותיה נקרא בספר במדבר.
באמצעות כך שהיא כותבת שלוש פעמים את המילה "תרומה", היא מרמזת גם על שתי התרומות הנוספות.
•••
שלושת סוגי התרומות הללו, אינם רק תרומות לשעתם, לצורך בניית המשכן, אלא יש דוגמתם בכל נושא של צדקה, בין אם מדובר על צדקה לאדם פרטי הזקוק לעזרה כספית, ובין אם מדובר לצדקה עבור צרכי רבים או צדקה עבור מוסד. בכל אחד מסוגי הצדקה, ישנם שלושה סוגי תרומה.
ראשית לכל יש את הצורך ב'יסוד', ב"תרומת האדנים". יש צורך בתרומה שתהווה את ההתחלה, את ה'דחיפה הראשונה' שאיתה מתחילים את העזרה לאדם או לבניית המוסד. התרומה שמהווה את הגישה הראשונית, מהווה את הבסיס, עליו יוקם בהמשך כל הבנין או הסיוע לאותו נזקק.
לאחר מכן יש צורך בתרומה השניה, "תרומת המשכן", שמהותה הוא - להעמיד את מקבל הצדקה (בין אם זה האדם הפרטי ובין אם זה המוסד) על הרגליים. יש לבנות אותו, לחזק אותו, כך שיהיה לו את כל מה שהוא צריך כדי להתקיים ולהתנהל כנדרש.
גם אחרי שהמוסד כבר עומד איתן, גם אחרי שמקבל הצדקה עומד כלכלית על רגליו - צריכים לתרום ולוודא שהמוסד אכן מתנהל וממלא את תפקידו, יש להתעניין שהכל מתפקד כנדרש והוא ממלא את ייעודו ללא בעיות. צריכים לבוא ולהתעניין בשלומו של מקבל הצדקה, לראות האם הוא זקוק לסיוע.
יש לתת את התרומה השלישית "תרומת המזבח", התרומה שנועדה למימוש תכליתו ומטרתו של המשכן אחרי הקמתו.
צריכים להתעניין ולדרוש בשלומו של מקבל הצדקה גם אחרי שה"משכן" שלו הוקם, כי מלבד התרומה הכספית, הרי עצם ההתעניינות בשלומו, עצם התחושה שהוא מרגיש שמתעניינים בו, שיש לו חברים - היא עצמה מהווה עבורו סיוע גדול, וכדברי חז"ל (תענית כג) "או חברותא, או מיתותא". כאשר אין לאדם חברים המתעניינים בו, אזי חייו אינם חיים.
וזו ההוראה אלינו, הוראה לכל דור ודור, מהפסוקים הפותחים את פרשת תרומה, פסוקים המדברים על שלושה סוגים של תרומה:
שלא נחשוב, כטעות אנשי העולם, שדי באם נשתתף רק באחת מסוגי התרומה, בתרומה הראשונית ליסוד, בתרומה לבניה עצמה, או בתרומה לניהול השוטף. התורה מלמדת אותנו שלצורך הקמת המשכן ישנם שלושה סוגי תרומה, ועלינו להשתתף בשלושתם. כדי שיתקיים "ושכנתי בתוכם", שמשמעותו היא "בתוך כל אחד ואחד" מבני ישראל, כדי שהקב"ה ישרה וישכון בנו, בתוכנו - על כל אחד מאיתנו להשתתף בכל שלושת סוגי התרומות לצדקה.
•••
כפי שנכתב קודם, פרשת תרומה עוסקת רק ב"תרומת המשכן", בתרומה להקמת והעמדת המשכן. זו התרומה אודותיה נכתב בפירוש ובאריכות בפרשה. ואילו "תרומת האדנים", התרומה להקמת היסודות, ו"תרומת המזבח", התרומה לצורך הקרבת הקרבנות, התרומה לניהול השוטף של מטרת המשכן - הם לא נכתבו במפורש בפרשה זו, אלא בהמשך התורה, בפרשת פקודי ובפרשת במדבר.
כאן בפרשתינו - הם נכתבו רק ברמז, באמצעות כתיבת המילה "תרומה" פעמיים נוספות.
עובדה זו, ש"תרומת המשכן" נכתבה במפורש, ואילו שתי התרומות האחרות נכתבו ברמז - באים לידי ביטוי בהנהגתו של האדם:
תרומה לבניית והקמת מוסד, "תרומת המשכן" - היא נעשית בדרך כלל עם הרבה פרסום, זו תרומה ניכרת שניתן להראות באצבע ולהציג אותה, הנה זו התרומה, וזו התוצאה.
לעומת זאת "תרומת האדנים", התחלת הסיוע לאדם, התרומה הראשונית לייסוד מוסד - היא תרומה "ברמז", היא לא ניכרת ובדרך כלל גם לא מפורסמת. כמו-כן "תרומת המזבח", הסיוע שמסייעים למוסד אחרי שהוא כבר עומד על רגליו - גם תרומה זו אינה ניכרת ומפורסמת, (בדומה לקרבנות, שאחרי הקרבתם - הם כבר אינם ניכרים),
וכיון שכך, ישנם כאלו הנותנים תרומה רק במקום שיש בו פרסום, רק תרומה ש"נכתבה בפירוש", ואילו על תרומות שהם ללא רעש ופרסום - הם אינם תורמים.
על כך באה התורה בפרשתנו ומורה לנו, שיש להשתתף בכל שלושת סוגי התרומה, גם אלו שלא מוזכרים בפרשה שלנו בפירוש - התורה כותבת שלושת פעמים "תרומה", התורה דורשת מהאדם לתת את שלושת סוגי התרומה.
התורה אומרת לנו להיות "כל נדיב לבו יביאה". עלינו להיות נדיבי לב, נדיב בממונו, נדיב בגופו, נדיב בנפשו, ובכל האופנים - לעשות זאת באופן של "נדיבות", ללא הגבלות.
ובזכות נדיבות הלב, אזי לא זו בלבד שלא ייגרע מאיתנו חלילה, אלא אדרבה, דווקא בגללה יתווסף לנו עוד יותר, הן בגשמיות והן ברוחניות. בגשמיות: התורה מבטיחה לנו (שבת קיט) "עשר בשביל שתתעשר", על ידי תרומה של כסף וזהב, מיתוסף אצל הנותן עצמו עשירות. וברוחניות: על ידי הנדיבות "נעשים מוחו ולבו זכים, אלף פעמים ככה", כלי המח והלב של הנודב נעשים זכים "אלף פעמים" יותר מאשר לפני התרומה.
עיבוד נוסף
הרב מנחם מענדל רייצס / ע"פ השיחה הנ"ל
בהתחלת הפרשה כתוב כך: "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה, מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם וגו'" (תרומה כה, ב-ג). והתורה ממשיכה לפרט שבני ישראל צריכים להביא תרומה ממה שיש בידם: זהב, כסף ונחושת, ועוד דברים רבים כפי שמפרטת התורה – הכל קודש לבנין המשכן, האהל המיוחד שבו תשרה שכינתו של הבורא.
למרות שלפי פשוטו מדובר כאן על תרומה כללית שממנה הוקם המשכן, חז"ל מדייקים שיש כאן רמז לשלושה תרומות. מזה שהפסוק מאריך בלשונו ואומר שלוש פעמים את המילה "תרומה" – "ויקחו לי תרומה .. תקחו את תרומתי. וזאת התרומה" – למדו שמדובר כאן על שלוש תרומות.
כי מלבד התרומה הכללית שעליה מדובר כאן לצורך הקמת המשכן, שבה לא היתה הגבלה מוגדרת וכל אחד נדרש להביא לפי נדבת לבו - היו שתי תרומות נוספות לפי הגבלה מדוייקת: תרומה אחת שבה תרם כל אחד סכום של מחצית השקל בשביל האדנים – הם היו עשויים מכסף והם החזיקו את המשכן, היו היסוד של המשכן כולו; ועוד תרומה שבה תרם כל אחד סכום של מחצית השקל לצורך קניית בהמות שאותם יקריבו במשכן.
ונמצא, איפוא, שיש כאן שלושה תרומות:
א) תרומה של מחצית השקל מכל אחד – לצורך אדני הכסף שעליהם עמד המשכן.
ב) תרומה כללית ובלתי מוגבלת – לצורך בניית המשכן עצמו.
ג) תרומה של מחצית השקל מכל אחד – לצרכי הקרבנות שיקריבו בתוך המשכן.
ב.
למעשה, בכל ענין של תרומה לצדקה, יש את שלושת הענינים הללו:
יש את התרומה שבה מניחים את היסוד, לייסד את המוסד ולהתחילו – כשם שבמשכן היתה תרומת מחצית השקל שמהם נעשו האדנים, היסוד שעליו עמד המשכן;
לאחר ההתחלה והייסוד, נדרשת תרומה כדי להקים את המוסד בשלימות, להעמידו על רגליו ולשכללו בכל הפרטים – מקביל לתרומת המשכן ממנה בנו את המשכן עצמו על כל פרטיו;
אולם גם בכך לא די, ונדרשת אחר כך תרומה תמידית, כדי להמשיך את קיומו של המוסד ופעולותיו, העבודה היום-יומית של המוסד – כשם שבמשכן לא די בהקמת המשכן על כל פרטיו, וצריכים כסף נוסף שממנו מקריבים את הקרבנות מדי יום ביומו.
ג.
אולם מתוך שלושת התרומות, מצווה התורה כאן בפירוש רק על תרומת המשכן, ממנה נבנה המשכן על כל פרטיו (כפשטות הכתובים); ואילו שתי התרומות האחרות, של האדנים ושל הקרבנות, באות ברמז בלבד.
וגם זה רואים אנו במוחש בכל ענין של תרומה לצדקה:
ייסוד המוסד, ההתחלה הראשונית, נעשית בדרך כלל בחשאי ובצינעה. אלו שהניחו את היסוד אינם מקבלים כבוד ופירסום, שהרי אין כאן עדיין מה לפרסם...;
גם העבודה היום-יומית בפעולות המוסד, התרומה מהסוג השלישי, אין בה כבוד וגדולה כל כך, כי מדובר בעבודה 'רגילה' שאין בה מן החידוש.
עיקר הכבוד והפירסום נעשים בשלב השני, כאשר מפתחים את המוסד ומקימים אותו עם כל הפרטים. זהו הזמן בו כולם מתעניינים במוסד, ומי שמסייע, תורם ועוזר, מתפרסם וזוכה לתהילה מיוחדת.
וזאת מלמדת אותנו כאן התורה:
לא זו בלבד שצריך להשתתף בתרומה המפורסמת והגלויה לכל של העמדת המשכן, כאשר מקימים בית עבור ה'מוסד' והוא נמצא במרכז ההתעניינות –
אלא גם בתרומות האחרות, שבאות רק ברמז ובהעלם, התרומה לייסוד ההתחלתי של המשכן [האדנים] – והתרומה להמשך תיפקודו היום-יומי [הקרבנות], גם בהם יש להשתתף, לתרום ולסייע... להמשיך לתת יד למוסד גם לאחר שכבר העמידו את ה'משכן'.