כניסה

הענן והעשן (וולף)

מאת הרב אלי וולף, מוסקבה / ע"פ לקוטי שיחות חלק טז

בסוף פרשת משפטים התורה מספרת, שמשה רבינו עלה להר סיני בפעם השניה, אחרי מתן תורה.

התורה מתארת את מחזה הר סיני ואל עלייתו של משה רבינו (כד יז): "וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן .. ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר .. ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר".

תיאור זה של התורה, המפרט את מחזה כבוד ה' השוכן על הר סיני אחרי מתן תורה, שונה מהתיאור של כבוד ה' ששכן על ההר בעת מתן תורה עצמו, ביום הששה בסיוון.

בפרשת יתרו התורה מתארת את מעמד הר סיני במילים (יט יח): "והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש, ויעל עשנו כעשן הכבשן". הר סיני היה אפוף עשן כתוצאה מ"אשר ירד עליו ה' באש".

ואילו בפרשתנו, לאחר מתן תורה, מוזכרת אמנם האש - "ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר", אבל ה"עשן" כבר לא מתואר כאן, אלא רק "ויבא משה בתוך הענן". בפרשתנו אין עשן, יש רק "ענן".

רש"י בביאורו על הפסוק האחרון בפרשתנו, מצטט את דברי הפסוק "בתוך הענן", וכותב "ענן זה – כמין עשן היה, ועשה לו הקב"ה שביל בתוכו".

למרות שהפסוק לא מזכיר "עשן", אלא רק "ענן", אך כיון שהתורה מתארת של מראה ה' "כאש אוכלת", היה "אש" על ההר - לכן כותב רש"י, שגם הענן הזה "כמין עשן היה". וכיון שהיה גם "עשן", ועשן מטבעו שהוא מפייח ומלכלך את סביבתו, וכיצד זה "ויבא משה בתוך הענן-עשן", לכן רש"י ממשיך וכותב שהקב"ה עשה לו למשה "כמין שביל בתוכו", כדי שמשה רבינו לא יינזק מהעשן.

ויש להבין מדוע בעת מתן תורה, התורה מתארת את ה"עשן" שהיה על הר סיני, ואילו בפרשתנו היא כותבת שהיה רק "ענן". וענן זה, למרות שהוא היה "כמין עשן", אך הוא לא כמו העשן של מתן תורה.

עשן – נגרם כתוצאה משריפת חומרים. כאשר האש מכלה מוצרים – נוצר עשן.

ככל שהחומר שנשרף הוא גס ומגושם יותר, כך העשן העולה ממנו הינו סמיך יותר ורב יותר. ככל שהחומר הנשרף עדין יותר, כך העשן העולה ממנו הינו דליל ומועט יותר.

כך גם ברוחניות, האש האלוקית שיורדת מלמעלה – מכלה ושורפת את החומריות והגסות של העולם הגשמי, וככל שהעולם גס יותר – כך העשן העולה ממנו הינו רב יותר. העשן מורה על הכיליון של ישות העולם, על הביטול שהאש האלוקית פועלת בעולם.

בעת מתן תורה העולם הזה היה עדיין מגושם וחומרי, ללא כל זיכוך רוחני. ואל העולם המגושם הזה - ירד הקב"ה עם גילוי אור אלוקי נעלה, גילוי של אור עליון, ללא כל הכשרה ועידון מצד העולם, וכדברי הפסוק "אשר ירד עליו ה' באש" –

היות והעולם היה גס וחומרי, לכן כתוצאה מכך "והר סיני עשן כולו". העולם לא היה מזוכך, לכן הבעירה שלו, "שריפת" חומריות העולם – פעלה עשן גדול וסמיך, "ויעל עשנו כעשן הכבשן".

כשרוצים להגדיר מה ההגדרה של העולם הגשמי – לעולם יש שלושה מימדים: "מקום", הנפח וההיקף של כל דבר. "זמן" – תהליך הזמן של עבר, הווה ועתיד. "ברואים" – בני האדם. הברואים.

בסגנון ובאותיות של ספרי הקבלה: אלו הם "עולם", "שנה", ו"נפש". "עולם" –המקום הפיזי. "שנה" – תהליך הזמן. "נפש" – הנפשות הנמצאות בעולם.

ראשי התיבות של המילים "עולם", "שנה" ו"נפש" – הינם המילה "עשן". ראשי התיבות של שלושת המרכיבים-מימדים של העולם, יוצרים את המילה "עשן". כאשר האש האלוקית רוצה לזכך ולעדן את ה"עולם-שנה-נפש", "לשרוף" ולכלות את היישות הגשמית שלו, אזי נוצר "עשן".

לאחר מתן תורה, כאשר העולם כבר הזדכך והתעדן כתוצאה מהאור האלוקי שהיה על הר סיני בעת מעמד מתן תורה, כך שהחומריות של העולם כבר עדינה וזכה יותר –

כעת התורה מתארת את מעמדו של הר סיני, למרות שאמנם "מראה כבוד ה' כאש בוערת", ישנה "אש", אבל כבר אין כעת "עשן", יש רק "ענן" - "ויכסהו הענן".

אמנם העולם עדיין לא מזוכך, ונדרש ממשה רבינו לעלות אל הר סיני כדי לקבל את התורה בידיו, ובכח התורה והמצוות שבה העולם יזדכך לחלוטין, כך שהעולם עדיין לא מזוכך –

לכן אומר רש"י, שלמרות שהתורה כותבת "ענן", אבל "ענן זה - כמין עשן היה", גם הוא יצר "עשן", אבל העשן הזה הוא לא ממש "עשן", אלא רק "כמין עשן" היה. הוא הרבה יותר זך ועדין.

הר סיני היה הר של טרשים ואבנים, הר של עפר וסלעים. אלו לא דברים "דליקים", אלו מוצרים שהאש לא מכלה. כשעולה עשן סמיך – סימן שהאש מכלה משהו גס, אבל ישנם דברים שהם כל כך חומריים וגסים, שגם האש לא מכלה אותם, הם כלל לא בהגדרה של כיליון ושריפה.

למרות נחיתותם וגסותם, בעת מעמד הר סיני "הר סיני עשן כולו", אפילו הסלעים והעפר – העלו עשן.

דבר זה מהווה הוראה לכל אחד מאיתנו:

ישנם הטוענים שהם אינם רוצים להתעסק עם אנשים הנחותים מהם, לא רוצים לעסוק עם דברי העולם הגשמי. "אלו דברים שאש לא נאחזת בהם", האש האלוקית שיש בי, לא "תדליק" אותם. די לי שאעסוק עם הסביבה הקרובה אלי, עם אנשים או דברים שהם "כלים" ראויים לאור ואש התורה –

מורה לנו התורה, שבעת מתן תורה "הר סיני עשן כולו", אפילו הדומם החל לבעור. התפקיד של מתן תורה הוא – שהעולם כולו, על כל רבדיו, יאירו ויעלו למעלה באור ואש התורה. זה התפקיד שלנו ועל זה קיבלנו כח במעמד הר סיני.

יש הטוענים, שאמנם זה התפקיד שלנו, וקיבלנו כח לזה, אבל באם נרד ונעסוק עם אנשים שהינם ברמה ירודה מאיתנו, באם נעסוק בדברים גשמיים וחומריים – אנו עלולים להינזק רוחנית, אנו עלולים "להתלכלך" מהעשן שעולה משריפת החומר הגס של העולם –

מורה לנו התורה:  ראשית – "עשה לו הקב"ה שביל בתוכו". יש לך הבטחה מהקב"ה שיהיה לך "שביל" של אוויר נקי בתוך העשן הזה, אתה מובטח שלא תתלכלך מהפיח והעשן.

שנית – לאמיתם של דברים, העובדה שהעולם נראה שהוא כזה גס ו"דומם", העובדה שהוא נראה כחומר "בלתי דליק" – זה עצמו הינו בריאה של הקב"ה. הקב"ה יצר אותו בצורה כזו, כדי שתהיה התמודדות שקולה בין רע לטוב, כדי שנתגבר על הרע .

זה לא "עשן" אמיתי, "ענן זה – כמין עשן היה". זה רק נראה כמו "עשן", אך האמת היא שזה "ענן", זה לא משאיר שום לכלוך, כי התוכן הפנימי של הבריאה כולה, היא "כבוד השם", ולא עשן.

וכאשר נזכך את העולם ואת עצמינו, כאשר נשתמש בדברי העולם הגשמי לצרכי קדוש, עבור דברי תורה ומצוות – נזכה לעבור מפרשת "משפטים" לפרשה הבאה, פרשת "תרומה", שם מסופר על בנית המשכן והמקדש שנבנו מ"כסף וזהב" גשמיים, ודווקא בתוכם שכנה השכינה –

כך גם אנו, כאשר נזכך את העולם הגשמי, נזכה להשראת השכינה בעולם הגשמי, ובקרוב ממש.