מעשה בפרשה - הארון הגנוז (הבר)

מאת הרב חיים הבר / מבוסס על לקוטי שיחות כא/156

פתיחה מעניינת*: כותל הדמעות

מספרים על תייר מחו"ל שהגיע לבקר בארץ. הוא לקח מונית בשדה התעופה, והנהג שאל אותו לאן? השיב התייר לירושלים.

כשהתקרבו לירושלים, שאל הנהג לאן בירושלים?

השיב האיש: למקום שכולם בוכים בו (בשפות זרות נקרא הכותל המערבי בשם "כותל הדמעות").

אמר הנהג: אין בעיה, מיד נגיע לשם.

נסעו ונסעו, ואז הנהג עצר ליד הבניין של מס הכנסה ואמר: הנה, כאן המקום שכולם בוכים בו...

החידה הראשונה: מה יש בכותל?

לרגל פרשת תרומה, המספרת בהרחבה על הציווי "ועשו לי מקדש" – ברצוני לדבר קצת על "כותל הדמעות", או כפי שהוא נקרא אצלנו "הכותל המערבי", ולהציג בפניכם שתי חידות:

החידה הראשונה זו השאלה מה יש בכותל המערבי. אין כמעט יהודי שלא ביקר בכותל המערבי לפחות פעם אחת בחייו. אומרים שהכותל הוא האתר היהודי מס' 1 בעולם מבחינת מספר מבקרים. אני מניח שרובכם ביקרתם בכותל בשנה-שנתיים האחרונות. הכותל הוא באמת כותל הדמעות, שכן לפעמים אנו גם בוכים ומתחננים בו בפני הקב"ה. יש שאף שמים פתק בקשה בין אבני הכותל.

אלא שאז עולה שאלה פשוטה: מה יש בכותל המערבי? למה כולם מגיעים אליו? מילא אם היה מדובר לפני אלפיים שנה, שאז היה בית המקדש, וכולם עלו אליו; אבל בזמננו, אחרי החורבן, לכאורה נשארו רק שרידים. בית המקדש עצמו נמחק לחלוטין, ובמקומו נבנו רחמנא ליצלן מסגדים; נשארו רק כמה מחומות הר הבית, וביניהם הכותל המערבי. אם כן, מה סוד כוחו של הכותל?

החידה השניה: איפה ארון הברית

החידה הראשונה תלויה בחידה השניה, והיא בעצם תעלומה עתיקה בת אלפי שנים. זו חידה שמיליוני אנשים בעולם נחשפו אליה, נכתבו עליה ספרים ונאמרו השערות שונות ומשונות.

אם עוד לא ניחשתם, זו תעלומת מיקומו של ארון הברית. ב-2500 השנים האחרונות הארון נעלם ולא נצפה עוד. מדובר בחפץ הקדוש ביותר עלי-אדמות, שבו היה דבר שלא נוצר בידי אדם אלא בידיו של הקב"ה – אלו לוחות הברית. והנה, הארון נעלם עוד לפני ימי בית המקדש השני, ומאז לא נראה.

ההיגיון אומר שהארון לא נמצא בידי עם זר, שהרי בפעם האחרונה שזה קרה – כשהארון היה בידי הפלשתים – הארון היכה בהם ללא רחם, והביא למגפות המוניות, שהבהירו לפלשתים כי הארון אינו סובל שהות במקום זר.

איפה הוא לא – אנו יודעים, אבל איפה הוא כן?

הפיתרון: הארון נגנז בהר הבית

האמת היא, שלא צריכים לשאול את ההיגיון בסוגיה. אפשר פשוט לבדוק במקורות מה נעשה עם הארון.

לשם כך אנו הולכים כ-3000 שנה אחורה, אל תקופתו של שלמה המלך, החכם מכל האדם. שלמה מקים את בית המקדש הראשון, ולשם כך מגייס מספר עצום של פועלים – 183,600 איש, ומכין זהב וכסף בכמות עצומה – בשווי מוערך של כ-150 מיליארד דולר (!).

ואז עולה השאלה: היכן יהיה מקומו של ארון הברית?

תתפלאו לגלות, אבל שלמה המלך מכין לארון הברית שני מקומות: האחד הוא המקום המוכר, בקודש הקדשים; השני פחות מוכר ועד היום לא ידוע, וזה מקום מסתור במעבה הר הבית, בתוך שרשרת של מחילות מפותלות.

למה צריך להכין מקום מסתור?

מסתבר ששלמה המלך יודע מראש כי יום יבוא והמקדש שהוא בונה, ייחרב. לשם כך הוא נערך מראש ובונה לארון הברית מקום מסתור, כדי שיונח במקום הזה בשעת צרה, ויד זרים לא תיגע בו.

כמה מאות שנים אחר כך, כחמישים שנה לפני החורבן, פותח שפן הסופר ספר תורה בפני יאשיהו המלך, והספר נפתח במילים "יולך ה' אותך ואת מלכך" בספר דברים, מילים המדברות על החורבן והגלות. יאשיהו מבין כי החורבן מתקרב, והוא נערך לכך. הוא מצווה לקחת את ארון הברית, ולגנוז אותו במקום המסתור שהכין לו שלמה המלך בעת בניית בית המקדש.

הסיפור הזה מופיע בתנ"ך, ואף הרמב"ם מספר אותו בהרחבה בספרו משנה תורה. בכך הוא מלמד אותנו דבר מדהים: לא זו בלבד שהארון נמצא כעת בהר הבית, אלא שהוא נמצא במקום המיועד לו מלכתחילה בעת בניית בית המקדש. כי לארון נבנו מלכתחילה שני מקומות בבית המקדש, האחד גלוי והשני נסתר.

וכיון שארון הברית היה החפץ העיקרי בבית המקדש, והשכינה שרתה בו – יוצאת מכך מסקנה מפתיעה: למרות שבתי המקדש הראשון והשני נחרבו, בעצם הם נשארו קיימים כל הזמן, כיון שהגרעין המרכזי שלהם – ארון הברית – נשאר תמיד במקומו המיועד לו. כאשר אנו באים להתפלל בכותל המערבי, אנו נמצאים מרחק של כמה עשרות או מאות מטרים מארון הברית בכבודו ובעצמו!

לקח: ארון הברית בליבו של היהודי

אפשר ללמוד מכך לקח גם על המקדש הקיים בכל יהודי. מהפסוק "ושכנתי בתוכם", לומדים חכמים שלא נאמר "ושכנתי בתוכו" – בתוך בית המקדש – אלא "בתוכם", בתוך כל אחד ואחד מישראל. בתוך כל אחד יש השראת השכינה ובית המקדש.

הבעיה היא, שיש יהודים שאצלם בית המקדש חרב. בלי תורה ובלי מצוות, בלי שבת ובלי כשרות.

אפשר לחשוב שהכול נחרב ולא נשאר כלום.

אומרת לנו התורה: לא! ארון הברית עדיין נמצא במקומו. הוא אומנם גנוז, אבל הוא קיים. הנקודה היהודית, הניצוץ היהודי, קיים בכל יהודי בכל מצב. יתכן שהוא גנוז ולא מרגישים אותו, אבל הניצוץ קיים, ורק מחכה לרגע שיגלו אותו ויבנו איתו בחזרה את בית המקדש.

אז נתפלל כולנו בכפליים גם על בית המקדש הכללי וגם על בית המקדש שבתוך ליבנו: שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ותן חלקנו בתורתך, במהרה בימינו אמן! ----*** סיפור חלופי לפתיחה או לסיום:** מספרים על הרב אלימלך פירר, שהגיע לכותל המערבי בשעת לילה מאוחרת יחד עם אחד התורמים הגדולים שלו. והנה הם שומעים קולות בכי העולים מהרחבה. הם מתקרבים אל הקול, ורואים יהודי כבן 55 עומד ומשעין ראשו על האבנים, ובוכה ובוכה ללא הפוגה. קולות הבכי זיעזעו את כל האנשים שהיו באותה שעה במקום.

הרב פירר פונה אל המיליונר ואומר: מן הסתם האיש זקוק לסיוע רפואי. משמים הגענו לכאן בדיוק ברגע הזה. בוא נעשה "עיסקה" – אני אדאג לרופאים, ואתה תדאג לכסף...

ניגש הרב פירר אל האיש ומבשר לו בשמחה על ה"עסקה"...

"לא, לא, אינני זקוק לסיוע רפואי או כלכלי. אתמול בלילה חיתנתי את בני יקירי, האחרון מ-12 ילדיי. באתי לכאן כדי להודות לה' על שזכיתי להכניס לחופה את ילדי האחרון"...