מאת הרב חיים הבר, מתוך דרשה: מעשה בפרשה - הארון הגנוז (הבר)
מספרים על הרב אלימלך פירר, שהגיע לכותל המערבי בשעת לילה מאוחרת יחד עם אחד התורמים הגדולים שלו. והנה הם שומעים קולות בכי העולים מהרחבה. הם מתקרבים אל הקול, ורואים יהודי כבן 55 עומד ומשעין ראשו על האבנים, ובוכה ובוכה ללא הפוגה. קולות הבכי זיעזעו את כל האנשים שהיו באותה שעה במקום.
הרב פירר פונה אל המיליונר ואומר: מן הסתם האיש זקוק לסיוע רפואי. משמים הגענו לכאן בדיוק ברגע הזה. בוא נעשה "עיסקה" – אני אדאג לרופאים, ואתה תדאג לכסף...
ניגש הרב פירר אל האיש ומבשר לו בשמחה על ה"עסקה"...
"לא, לא, אינני זקוק לסיוע רפואי או כלכלי. אתמול בלילה חיתנתי את בני יקירי, האחרון מ-12 ילדיי. באתי לכאן כדי להודות לה' על שזכיתי להכניס לחופה את ילדי האחרון"...