אומרים שסיפור זה משל היה
קראו לו סימן טוב כהן. נהג מונית מברוקלין.
מוצאי ראש השנה מידי שנה - סימן טוב כהן הולך לקבל יין מהרבי מליובאוויטש.
לא מפספס. השמחה הגדולה, אלפי החסידים, והעיקר לקבל משהו מהצדיק הקדוש, ואולי אפילו לזכות לנשק את ידיו..
השמחה גואה בליבו של סימן טוב ככל שמגיע החג לקיצו. הולך לפגוש את הרבי הגדול! איי, מראה פניו, תנועות ידיו, עיניו... איזו קדושה! איזה תענוג!
כשנכס סימן טוב לבית המדרש ונעמד בתור הארוך לחלוקת היין, השמחה כבר מתפרצת והוא מתחיל לפזז ולכרכר בכל עז.
וכשהוא מתקרב ממש ידיו מונפות אל על והשמחה גוברת עד בלי די!
כנראה הרגיז את אחד החסידים המכובדים (מאיר הארליג שמו) והוא מסמן לסימן טוב כהן להרגע.
סימן טוב מביט אל החסיד ומסמן לו "זה בסדר נשמה, אני והרבי כמו אחים! הרבי מכיר אותי, ואני אוהב אותו, הכל בסדר"...
החסידים משתאים. מקווים שהיצור לא יצא מכליו ויגרום לבלבול השמחה.
והנה סימן טוב מגיע ועומד פנים בפנים מול הרב הצדיק!
האהבה הגדולה אינה יודעת מעצור. הוא מתכופף ומנשק בשמחה רבה את היד הקדושה, זו שאינה אוחזת בגביע.
ולא זו בלבד, הוא מנשק באהבה ובחיבה גם את היד הקדושה האוחזת בגביע.
תורו הסתיים.
נושמים הגבאים לרווחה סוף סוף התפטרנו ממשוגע זה...
מה נדהמים הם לראות שהרבי מושיט את ידו ומעניק לסימן טוב בקבוק של משקה!
ולא בקבוק אחד בלבד. אלא שני בקבוקים! קיבל סימן טוב מהרבי.
כי כמים הפנים לפנים, ואהבתו הטהורה של לא חזרה ריקם!