סיפורי חסידים, מועדים - הרב זוין, סיפור מס' 267
איש יהודי היה בכפר אחד הסמוך לעיר קוז'ניץ, והאיש עני ואביון. ליום הפורים בא העירה, לשמוע קריאת מגילה בבית הכנסת. בעל הקורא היה המגיד הקדוש מקוז'ניץ, וכששמע אותו כפרי את קריאת המגילה מהמגיד נהנה מאוד ונתמלא שמחה. אחר התפילה ניגש אליו המגיד, נתן לו שלום, ואמר לו: "הלוא אתה מכפר פלוני, השייך אלי, ומדוע לא הבאת לי משלוח מנות?" שתק האיש ולא ידע מה להשיב, כי בביתו אין גם לחם לפי הטף, ואיפה ייקח על משלוח מנות להמגיד? והמגיד הוסיף ואמר לו: "הרי פורים היום, בוא נא איתנו ותטעם מעט משקה".
הלך האיש לבית המגיד, ונתנו לו שם יין ומגדנות. מרוב שמחה שזכה לשתות בבית המגיד יחד עם החבריא הקדושה שלו, נהפך לאישאחר, הרהיב עוז בנפשו, וילך לבית אחד הגבירים, שהיה סוחר יין, ויאמר אל הגביר: "פורים שמח! אבקש מכבודו לתת לי בהקפה בקבוק יין טוב, ובטח אשלם לו, ואם לא - הלא פורים היום!" הגביר נענה לו, ונתן לו בקבוק יין.
אחרי כן הלך לחנות של מכולת, ואמר שוב: "פורים שמח! תנו נא לי שנים-שלושה תפוחים, ובטח אשלם לכם, ואם לא אשלם, הרי פורים היום!". נתנו לו שם כבקשתו, והוא רץ בשמחה גדולה אל המגיד, נתן לו את היין והתפוחים, ואמר: "אני נותן להרבי משלוח מנות". "טוב עשית", השיב לו המגיד, "ותזכור שבכל פורים עליך להביא משלוח מנות". אחרי כן נמלך הכפרי בדעתו: "הלוא בני ביתי עטופים ברעב, ואינם יודעים כלל משמחת פורים, אראה לשמח גם אותם". וילך אל מוזג היין ויאמר לו שוב באותו הנוסח, ובקש לתת לו בקבוק יין בהקפה, "ואם לא אשלם - הלא פורים היום!". נתן לו המוזג את היין, ומשם הלך לאופה לחם וביקש בנוסח זה כיכר לחם ונתן לו, ובחנות אחרת קיבל באופן זה דגים מלוחים אחדים. אז רץ מהר לביתו, וכאשר פתח את הבית קרא בקול רם: "פורים היום! פורים היום!" אשתו ובני ביתו שלא הורגלו לראות אותו במצב כזה שיהיה מלא שמחה, חשבו שאולי השתגע, חס ושלום, כי לא ידעו מה היה לו, אך הוא מיהר ושם לפניהם את הלחם ואת הדגים המלוחים ואת היין, ואמר להם: "אכלו ושתו והיטיבו לבכם, כי פורים היום!". המה לא מרו את דברו, אכלו ושתו, והוא הצטרף בעצמו גם כן עימהם, ואחרי אשר שתו כוסות אחדות של יין נתמלאו גם הם שמחה ויקומו כולם לרקד, ויקראו בקול "פורים היום! פורים היום!" וכך רקדו שעות אחדות רצופות.
פתאום שמעו והנה קול דופק בפתח, והאיש אמר לאשתו: "אל תפתחי, כי ודאי איזה גוי בא להפריע את שמחת הפורים שלנו". והגוי לא פסק מלדפוק, והאישה אמרה: "כמדומה שגוי פלוני הוא, שדרכו להביא לנו תפוחי אדמה, אלך ואפתח לו". ויהי כאשר פתחה הדלת, נכנס הגוי כשהוא מוכה ופצוע ומגואל בדם. תכף התחילו לטפל בו, רחצוהו ונתנו לו כוס יין ופת לחם, ויאכל וישת, ויאמר: "החייתוני, כי כפסע היה ביני ובין המוות". ויספר להם, כי בנו יחידו הכהו מכות רצח והשליכהו החוצה, ואלמלא באו לעזרתו היה מת מהקור ומכאב המכות. ואחרי כן אמר להם: "מכיוון שבני נהפך לי לרוצח ואכזר, ואתם ריחמתם עלי, לכן בואו נא עמדי אל היער ואראה לכם מטמון של כסף רב, שהיה בדעתי לתתו לבני קודם מותי, ועתה אגלה לכם אותו ואני נותן לכם אותו במתנה". וילך האיש עם הגוי אל היער, והגוי הראה לו כי תחת אילן פלוני הטמין את אוצרו. כעבור איזה ימים, מת הגוי מהמכות שהכהו בנו, והאיש הלך אל היער, וחפר במקום שהגוי הראה לו, ומצא שם הון רב, ונהיה לעשיר גדול. ובכל יום פורים היה בא אל המגיד הקדוש, ונתן לו משלוח מנות ביד רחבה ובלב שמח.