שתי וערב ב"שמע ישראל"?...
פעם נסע הבעל שם טוב עם תלמידיו לעיר אחת. כשבאו, ניגשו להתארח אצל יהודי עשיר. דודו של אותו עשיר כיהן כרב בעיר רחוקה, וגם הוא התארח באותה שעה בבית הנגיד. מחמת שאותו רב היה מפורסם מאד, ומזה זמן רב לא ביקר בעיר, ערך בעל הבית העשיר סעודה גדולה לכבודו, ואף הזמין אליה את כל בני העיר.
אף על פי ששמעו כבר את שמעו של הבעל שם טוב, לא החשיבו אותו כל כך באותה עיר. אחרי התפילה באו כל בני העיר לבית הנגיד. הרב ישב בראש השולחן, בזמן שתלמידי הבעל שם טוב לא הוזמנו כלל לשבת לשולחן. הבעל שם טוב בעצמו היה שקוע עדיין בתפילה. הרב האורח שאל מי הוא זה שמתפלל באריכות כל כך, והשיבו לו שזהו הבעל שם טוב. אך גם הוא לא החשיב את הצדיק ולא את תלמידיו.
כשסיים הבעל שם טוב את תפילתו, ניגש לראש השולחן ואמר לרב האורח: "יסלח לי כבודו, דבר סתר לי אליך". קם הרב ממקומו והלך עם הבעל שם טוב לחדר צדדי.
"האם יש לכבודו איזה חיסרון, דבר מה שמצער אותו?", שאל הבעל שם טוב. "לא. תודה לא-ל, אין שום דבר שמעיק עליי", הייתה התשובה.
"האם אין זה נכון שבכל פעם שכבודו קורא קריאת שמע ומנסה לכוון במחשבתו את פירוש הפסוק "שמע ישראל", הוא רואה בחיזיון צורה טמאה, צורת שתי וערב?". "לא. שטויות והבלים!", השיב הרב נחרצות.
הבעל שם טוב לא הרפה. "איך ייתכן שזה שקר? והלא כבודו התענה תעניות רבות כדי להיפטר מצרה זו!...".
נדהם הרב מרוח קודשו של הבעל שם טוב, נשבר והודה כי אכן נכונים הדברים, ואף ביקש מהבעל שם טוב הדרכה כיצד לתקן את נפשו.
"רפואתך היא שלא תהרהר עוד אחר צדיקים גדולים!", הורה לו הבעל שם טוב. הלה הסכים לדבר, והבעל שם טוב בירך אותו. מיד אחר כך, כשניסה לכוון בקריאת שמע - הצליח, והבין שרפואתו באה.
מ הרב את הבעל שם טוב והושיבו בראש השולחן. הוא אף הזמין את כל תלמידיו, וכיבד אותם בכבוד גדול.
סיפורי חסידים - מועדים, סיפור מס' 386