"ויתפלל בעדך וחיה"
אחד מחסידיו של הרבי ה"צמח צדק", שהיה גם סוחר גדול ועשיר, היה גר בפטרבורג. לרגל עסקיו ולצורך התפתחותם, נוהג היה פעם בשנה לנסוע לעיר ניז'ני-נובוגורוד, שם נערך היריד הגדול. סדר המסע שלו היה קבוע. הוא הקפיד לעבור דרך העיירה ליובאוויטש, מקום מושבו של הרבי. בבואו לשם, היה נכנס לחדרו של הרבי ומבקש את ברכתו הרבי. משם היה ממשיך לעיירה הסמוכה, דוברומיסל, לבקר יהודי זקן, בן תורה, שהיה המלמד שלו בקטנותו. הזקן היה מצפה כל השנה לביקורו של הסוחר העשיר, שכן הסוחר היה מעניק לו תמיד סכום של כסף למחייתו.
שנה אחת, עקב טרדותיו בעסק, התעכב היהודי מספר ימים ויצא לדרך לאחר שהיריד בניז'ני כבר התחיל. למרות זאת, לא ביטל האיש את מנהגו, ונכנס לליובאוויטש כדי לראות את פני הרבי. ואולם, עלה בדעתו שמפאת האיחור בנסיעה, לא יבקר השנה את הזקן בדוברומיסל, אלא ייסע מיד ליריד.
כחסיד, לא קיבל החלטה בטרם התייעץ עם הרבי. כששאל את הרבי על העניין, השיב הרבי: "כיוון שמנהג אצלך משכבר הימים לבקר בדוברומיסל, לא כדאי לשנות!".
שמע החסיד לדברי הרבי, ונסע לדוברומיסל. המלמד, שכבר המתין לו בדאגה מספר ימים, רץ לקראתו בשמחה גדולה, הכניס אותו לביתו, והחל מכין עבורו משקה חם וסעודה.
"לצערי, אין לי פנאי השנה לשהות יותר מדי", אמר לו הסוחר. "בדעתי לשהות כאן רק לתפילת מנחה, ולנסוע תיכף לדרכי". עמד החסיד לתפילת מנחה, והנה, לפתע התקדרו השמים בעבים, וגשם עז פקד את האזור.
המלמד ניסה להניא אותו מכוונותיו. "אין באפשרותך לנסוע בגשמים כה עזים, הישאר עימי עד יעבור זעם". ברם, האורח עומד על שלו, "מוכרח אני לנסוע תיכף ומיד!".
רגעים ספורים לפני שיצא הסוחר לדרכו, חש בכאבי ראש עזים. שוב הפציר בו הזקן המלמד, "הלא מזג האוויר סוער וראשך כואב עליך. הישאר נא בביתי למנוחה, ומחר המשך בדרכך". בלית ברירה, נאלץ הסוחר להישאר ללון בביתו של המלמד.
שכב הסוחר בביתו של המלמד, והרגיש שכוחותיו אוזלים. למחרת כבר לא הצליח לקום ממיטתו, והבין שמחלה קשה אחזה בו. הזעיקו רופא מהעיר הסמוכה, והוא בדק ומצא כי אכן חלה הסוחר במחלת טיפוס קשה. נתן הרופא לסוחר תרופות, וציווה עליו לשכב במנוחה במשך שמונה שבועות!
כשהבין הסוחר כי ייאלץ להישאר בבית המלמד עד שיחלים, ביקש להודיע על כך לבני משפחתו, ואף לשלוח מישהו שיבקש ברכה עבורו מהרבי. כל אותם ימים ניקרה במוחו של הסוחר המחשבה, 'מה ראיתי לנסוע לדוברומיסל? אילו הייתי ממשיך בנסיעתי היישר ליריד, לא הייתי נדבק במחלה זו. ומי מדבר בכלל על ההפסד הכספי שנגרם לי כתוצאה מאי השתתפותי ביריד הגדול...'.
רק לאחר כחודשיים הצליח לעמוד על רגליו, וסוף סוף שב לאיתנו. קם ונסע מיד לליובאוויטש, ונכנס לרבי. בבואו אל הרבי פרץ בבכי ואמר: "מדוע שלח אותי הרבי לדוברומיסל?".
השיב לו הרבי: "נסיעתך לדוברומיסל היא שהצילה את חייך! תפילותיו של המלמד בעדך, הן שעמדו לך והן שהביאו לך רפואה מהמחלה הקשה!".
"בגמרא נאמר: "רגלוהי דבר נש - אינון ערבין ליה, לאתר דמתבעי - תמן מובילין יתיה". הפירוש הפשוט של המאמר הוא שרגליו של האדם הם כ"ערבים" לו, ואל המקום ששם "תובעים" אותו, מקום פטירתו, לשם הן מוליכות אותו.
"אולם, על פי הדרש", ביאר הרבי, "לאתר דמתבעיה הכוונה למקום שיתפללו בעדו ויבקשו עבורו! זוהי, אפוא, כוונת הפתגם: רגליו של האדם כ"ערבים" לו, הן מוליכות אותו למקום ששם יתפללו ויבקשו עליו רחמים, וכך יינצל...".
סיפורי חסידים, עמ' 48