משיחת ב״ק אדמו״ר פורים תשב״ח
אחר חתונתו, היה זקני ע״ה* מן היושבים אצל אדמו״ר מוהר״ש נ״ע.
הנהגתו של הרבי מוהר״ש היתה בהרחבה מופלגה, וכפי שסיפר כ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה שכל כלי תשמישו היו זהב, ולפי שהיו עשיותיו בעיר המלוכה פטרבורג ונהג שם בעל־בתיות בעניני הממשלה (וכפי שידועים כמה סיפורים מענין זה), הרי שהיו לו שני שעוני זהב, וכמנהג אותם ימים נשאם בכיסי בגד חזהו ־ אחד לימינו ואחד לשמאלו, והם אחוזים בשלשלות זהב... את הציגארטן [סיגריות] עישן הרבי בפיית זהב, טבק ההרחה היה נתון בקופסת זהב, כלי המאכל היו עשויים זהב, מרכבתו קושטה בזהב, לבושו תפארה, ואף למקלו ־ סיפר כ״ק מו״ח אדמו״ר ־ היתה גולת זהב בראשו.
כשחזר זקני לעירו וסיפר עניינים מהנהגתו זו של הרבי, נשאל על ידי אחד השומעים (וכפי ששואלים לרב, שהרי זקני רב היה): מאי האי! האם זהב הוא דבר הכרחי שאי אפשר להתקיים בלעדיו? הלא מוטב לרבי שיתן הכל לצדקה, והוא עצמו יסתפק בלחם צר ומים לחץ, כדרכם של ישראל בגלותם!
״פעטאח, פעטאח״ [טיפש, טיפש] - השיבו זקני ־ לשם מי נברא הזהב בעולם, האם בשבילי ובשבילך? או שמא בעבור הגוים להבדיל? הרי בשבילו נברא בעולם!
(מסופר ששאלה זו נשאל אדמו״ר מוהר״ש עצמו, מדוע תובע הוא מחסידיו להתנהג בפשטות, ואילו הוא עצמו מתנהג בהרחבה, ״וענה להם כ״ק... למה ברא הקב״ה אותם דברים שאינם מוכרחים... [אלא] יש אנשים בעולם שצריכים גם דברים כאלו, ואני הנני מן האנשים האלו שבשבילם נבראו״).
• ממה שנזכר בהמשך ענין רבנותו, נראה שהכוונה להרה״ח רבי מאיר שלמה יאנאווסקי רבה של ניקולייב, אבי אמו של כ״ק אדמו״ר זי״ע. על ישיבתו של רמ״ש אצל אדמו״ר מוהר״ש ראה גם בלקו״ש ח״כ עמ׳ 391, ובארוכה בשיחת ש״פ נצו״י תשמ״ו.