ר' אריה ליב דמיחובסקי ע"ה
על תקופת הבריחה בתש"ו-ז היה מספר בהערצה רבה על גדלותו של החסיד ר' מענדל פוטרפאס ע"ה:
באותה תקופה התגוררו עסקני אנ"ש בלבוב כדי שלא יימשכו תשומת לב רבה מידי. כאשר ביקשו להעביר מאחד לשני מסרים חשאיים או דרכונים מזוייפים, השתמשו בצעירי אנ"ש, מכיוון שהמבוגרים שהיו עם חתימת זקן היו בולטים ברחוב.
ר' אריה ליב, שהיה אז בחור צעיר, נתבקש פעם להעביר שליחות לר' מענדל. לפני שיצא לדרכו שינן בעל-פה את המסר עד שהיה ברור לו שלא ישכח שום פרט. כל פרט, גם הקטן ביותר, היה חשוב מאוד במסרים חשאיים אלו.
כאשר התקרב לביתו של ר' מענדל, הביט בזהירות לכל הכיוונים. מכיוון שראה מכונית עומדת מול הבית, מעבר לכביש, עם אדם היושב ליד ההגה, היה נדמה לו כי עוקבים אחר הבית בו מתגורר ר' מענדל, והחליט שלא להיכנס מיד, אלא לעשות סיבוב בשכונה כדי לבדוק האם אכן נתון ביתו של ר' מענדל תחת מעקב. לאחר שעבר שוב ושוב, לא היה לו ספק: ר' מענדל נתון למעקב צמוד. הוא חשש להיכנס לבית הנתון תחת מעקב צמוד, אולם לבסוף החליט שהוא מוכרח להיכנס, ולו בכדי לעדכן את ר' מענדל במה שראה.
כשנכנס לדירתו של ר' מענדל, הוא מצא אותו מכין לעצמו ארוחת בוקר. ר' מענדל היה מתוח מאוד, כיוון שר' אריה ליב היה אמור להגיע אליו בשמונה בבוקר, ובגלל הסיבובים שערך בשכונה, הגיע באיחור ניכר. "היכן היית?", ביקש ר' מענדל לדעת, "האיחור שלך מאוד הדאיג אותי".
ר' אריה ליב, שלא רצה לומר לו מיד על חשדותיו, ניסה להתחמק מתשובה, אבל ר' מענדל בפקחותו הבין: "מה אתה מתחמק? ראית שעוקבים אחריי?...". ר' אריה ליב הנהן בראשו לאות הן. ר' מענדל חשב לרגע, ואמר לו: "תשמע לייבקע, כל זמן שאנחנו חופשיים, אנו מוכרחים להמשיך בעבודתנו. כשיאסרו אותנו, לא תהיה ברירה, אבל כעת מוכרחים לנצל כל רגע".
ר' אריה לייב יצא מהכלים מהתפעלות: למרות המידע המדאיג שהגיע אליו זה עתה, והידיעה כי אם ייתפס מרחפת סכנה לחייו, התנהג ר' מענדל בקור רוח מדהים. ר' מענדל הזמין את ר' אריה ליב להצטרף אליו לארוחת בוקר, ואף הצליח לשוחח איתו במצב רוח מבודח מעט. "תראה לייבקע, שמתי את תפוחי האדמה במחבת, הוספתי קצת שמן, והנה יצא העגל הזה..."