הרב שבתי סלבטיצקי
אספר לכם סיפור שיש בו הרבה מוסר השכל, סיפור על ר' מענדל פוטרפס.
אבל לפני שאספר את הסיפור שעליו אני רוצה לדבר, אספר כמה אנקדוטות קטנות, קצת משעשעות, שייתנו לנו קצת רקע להבין את הסיפור.
- דבר ראשון, ר' מענדל היה "מעל העולם". הוא היה יהודי שמח, עם אור בּפָ נים. הוא ביקר אצלנו פעם באנטוורפן, וראה יהודי יושב ככה עצוב. הוא שואל אותו למה הוא עצוב, והיהודי מספר לו שיש לו הרבה צרות. אמר לו ר' מענדל: "לי ברוסיה היו את כל הבעיות, אבל עצבות לא הייתה לי אף פעם. עצבות זה טריפה! כי כשאתה קשור למעלה, אתה לא חי למטה. אתה לא סופר בכלל את העולם".
- ר' מענדל לא אהב כסף. הוא אף פעם לא אמר את המילה המפורשת "כסף". הוא קרא לזה בשם חיבה-לעג-ביזוי: "ּפֶ עצֶ 'ע מֶ עצֶ 'ע"... הוא היה אומר: "ראיתי אנשים גדולים מאוד שהכסף עשה אותם אנשים קטנים מאוד, ויש אנשים קטנים מאוד שחושבים שכסף יעשה אותם לאנשים גדולים מאוד".
- ועוד דבר: הוא לא ידע אנגלית. הוא אמנם חי באנגליה הרבה שנים, אבל אנגלית הוא לא ידע. הוא חי בעולם משלו. פעם הוא נסע לרבי, ובשדה התעופה הבחורים עשו "מבצעים", הניחו תפילין ליהודים. אחד מהיהודים שביקשו ממנו להניח תפילין, לא הסכים בשום פנים ואופן. היהודי דיבר רק אנגלית. ר' מענדל ניגש אליו ואומר לו: "אַ יי ג'ּו יּו ג'ּו. אַ יי תפילין, יּו תפילין... קַ ם". אני יהודי, אתה יהודי. אני תפילין, אתה תפילין... היהודי הפשיל שרוול, והניח תפילין. אנשים פשוט היו נמסים מולו, כי הרגישו אצלו את האמת, הרגישו את הלב החם והפועם שלו. ועכשיו לסיפור עצמו:
ר' מענדל נכנס פעם ל-770 ופרץ בצחוק.
מה קרה? הוא הלך לאסוף כסף יחד עם ר' ישראל ג'ייקובסון, אצל איזה גביר במנהטן. הגביר קבע איתם שיבואו לפגוש אותו אצלו במשרד ביום שישי בשעה תשע וחצי בבוקר. בקיצור, צריכים לנסוע לגביר העשיר, אבל שני החסידים המבוגרים לא דוברים אנגלית. ביקשו מבחור אמריקאי להתלוות אליהם לנסיעה. הבחור הסכים לעזור והצטרף אליהם. הוא יהיה המתורגמן. נכנסו למונית ונסעו למנהטן, לפגישה עם הגביר. הגיעו למשרד, הפקידה קיבלה אותם ואמרה שהבוס עסוק מאוד, הוא באסיפה חשובה מאוד. "הוא ביקש שתשבו כאן על הספה בחדר ההמתנה ותחכו לו. הוא כבר בא", אמרה הפקידה.
שני החסידים ישבו על הספה. ר' מענדל התוועד כל הלילה ושתה הרבה "משקה", כמו כל ליל שישי. אחרי זה הוא אמר קריאת שעל המיטה כמו שצריך. גם החסיד השני ישב ולמד כל הלילה. הם חיכו אך לאט לאט העיניים נעצמו... שניהם נרדמו על הספה בחדר ההמתנה. בשלב מסוים התחילו גם לשמוע שהם ישנים... הבחור היה נבוך ולא ידע מה לעשות. עוד מעט יבוא הגביר ויראה אותם ככה. אבל אין לו את החוצפה להעיר את החסידים המכובדים.
פתאום הגביר פתח את הדלת ויצא החוצה, ושניהם ישנים. הבחור האמריקאי היה בחור יצירתי, אז הוא קם ואומר לגביר: "אתה יודע? שני החסידים האלה עם הזקנים הלבנים הם צדיקים גדולים מאוד. הם באו אליך, והנשמות שלהם עכשיו עולות למעלה. הם עולים כעת לשמים, להתפלל עליך שתצליח בכל מה שאתה עושה". הגביר פשוט התרגש. שני צדיקים באו אליו ועלו לשמים. הוא שאל את הבחור עד מתי תהיה עליית הנשמה, והוא אמר לו שאי אפשר לדעת. הלך הגביר לפקידה שלו, ואומר לה "אני מוכרח ללכת". רשם צ'ק של עשרים אלף דולר, ואמר לה: "כשהנשמה שלהם תרד, תתנצלי בפניהם בשמי, תבקשי מהם סליחה על זה שהייתי צריך ללכת, ותתני להם את הצ'ק".
כשר' מענדל התעורר וקיבל את הצ'ק, הוא הסתכל על הסכום ואמר לר' ישראל ג'ייקובסון: "יש לך עוד איזה גביר שאפשר ללכת לישון אצלו?".
קשרים
לצאת מההגבלות
מה אנחנו לומדים מזה? שלפעמים צריך לצאת מההגבלות, להיות יצירתי ולחשוב מחוץ לקופסה. יש לך את הכוחות לפתור את כל הבעיות – אל תהיה מרובע! להיות יצירתי זה אומר לחשוב אחרת, גם במלחמה מול הנפש הבהמית. לבדוק באיזו שפה היא מתקשרת איתנו, על אילו נקודות תורפה היא לוחצת אצלנו, באיזה מטבעות היא רוצה לקנות אותנו – "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה"! אל תקפא, אל תיעצר! תחשוב בצורה מקורית ותעשה הכל כדי להחזיר לה מלחמה.
הרבי אמר פעם: כתוב בפסוק – "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו". את ה"זורעים בדמעה" כולם רואים, אבל את ה"ברינה יקצורו" צריך לזכות לראות. אבל אם הולכים בביטחון ובאמונה גדולה, אם "חושבים טוב" – אז "יהיה טוב". בסופו של דבר, אנחנו נראה את ה"ברינה יקצורו".