הרב אליעזר זלמנוב
פעם תעה רב ליטאי בדרכו, והגיע למקום שומם, למזלו לאחר חיפוש מצא בית בו התגורר יהודי חסידי, שקיבלו לביתו ואירח אותו במסירות ככל יכולתו.
האורח רצה לידע את בעל הבית, בכבוד שנפל בחלקו לארח אשיות חשובה כמותו, וסיפר לו על גאונותו בתורה ועל צדקותו הרבה.
דבריו לא מצאו חן בעיני מארחו, ולפני שנפרדו, הרים המארח גרזן בידו, חסם את הדרך מביתו, והודיע לארחו שבכוונתו לרצוח אותו.
האורח המבוהל ניסה להבין במה חטאו? , והמארח הסביר:
“אני גר במקום נידח ושומם, ולעתים אני חש צורך להתפלל על קברי צדיקים, אך מפני המרחק הרב מתקשה אני לבצע מסע כזה, התרשמתי מאד מאישיותך, גאונותך בתורה וצדקתך המופלגת, וחשבתי שאם ההרוג אותך, אוכל לזכות להתפלל כל יום על קיברו של צדיק”.
האורח היה בטוח שנפל על ביתו של משוגע, והחל להתחנן על חייו, אך החסיד בשלו, לבסוף לא הייתה לו בררה, ונאלץ להודות על כל חטאיו, עד שהאורח השתכנע שהוא כלל לא צדיק, ורק אז שיחרר אותו לביתו.