בעיירה מסויימת היה מנהג: לא קוברים אף נפטר עד שלא מוצאים עליו זכות כלשהי, ולו המזערית ביותר... ויהי היום, ו"רשע-העיירה" שבק חיים. שכב הבר- מינן זמן ארוך מבלי שיקברוהו, שכן למרות החיפושים הקדחתניים (שהלכו וגברו עם חלוף השעות) לא הצליחו ללמד עליו שום זכות ולהיפטר מהנפטר... בסופו של דבר קם יהודי שנון ומצא גם עליו זכות, והיא: "הבן שלו יותר גרוע ממנו, וכך יחסית לבנו (רשע בן רשע) הרי שהנפטר נחשב לצדיק...
כאשר בא יומו של הבן, שכב גם הוא זמן ארוך ללא קבורה, וכעת מה זכות ניתן ללמד עליו?... לבסוף הבריק השנון הנ"ל (למרות גילו המתקדם) בשנית ובשנינות: "מצאתי עליו זכות גדולה: בזכותו זכה אביו לקבורה"...
קשרים
- חסד: גבורה שבחסד